ביקורת ספרותית על שובו של בן המקום מאת תומאס (תומס) הארדי (הרדי)
ספר מעולה

---

שובו של המקום הכן מספר על שתי משולשי אוהבים (יוסטישה, ויילדיב, קלים יוברט ומנגד ויילדיב תומסין ועובד האוכרן דיגורי ון).
העלילה מתרחשת במאה ה-19 בבר אגדון, מקום כפרי באנגליה והדמויות מבלות הרבה בבר של תל אגדון או בבלומס-אנד העלילה טריוויאלית במשך כשמונים העמודים הראשונים, כול מה שידוע זה שמשולש האוהבים השני (לצורך העניין) נקטע בגלל שהחתונה לא נערכה ע"פ דין בין וילדייב לבין תומסין ובת דודתה יוסטישה נחלצת לעזרתה במצוקת תומסין שלא זכתה בויילדיב.
בפרק א9 ("האהבה מביאה גבר פיקח לידי תכסיסנות") עולה הקשר שנרקם בין תומסין לדיגורי ון ונחשף הקשר המיני בין ויילדיב ליוסטישה- "אבל זו אשמתה של תומסין היא משכה והרחיקה אותך ממני, וראוי שהיא תסבול על כך" (ע"מ 98) יש ציטוט יותר טוב של יוסטישה שלא הצלחתי למצוא שהיא אומרת שאין סיכוי שהיא תיתן לויילדיב להינשא לתומסין).
בסופו של דבר מוותרת יוסטישה על וייליב כאשר בן דודה של תומסין – קלים יוברט חוזר לתל-אגדון מפריס בעיסוקו הנוצץ ביהלומים וסחר מתארגנת מסיבה גדולה, יוסטישה מסמנת את קלים יוברט להיות בעלה כדי להשתחל למסיבה היא מתחפשת לשודד טורקי קלים מבחין בא . בדיוק בעיתוי של ההיכרות עם קלים היא לא באה למפגש המתוכנן עם וייליב ובתגובה הוא מתחתן עם תומסין (למרות שהוא לא אוהב אותה).
מהפרולוג הזה העלילה נהיית טראגית. מספיק להסתכל בפרק ד7 "פגישה טראגית בין שתי ידידים ותיקים" ובפרק ה3 "יוסטישה מתלבשת בבוקר שחור". היא ממשיכה להיפגש עם בויילדיב אחרי שבעלה חלה והחל לעבוד באוכרה בעצמו. אימו של קלים יוברט רוצה לבוא לביקור (בלי להודיע מראש). יוסטישה לא פותחת את הדלת, האם המבוגרת נשארת בחום אחרי הליכה מרובה. שלל המעללים באים בספר הרביעי הנקרא "הדלת הסגורה". קלים יוברט מספיק להיפרד מאמא שלו בסצינה דרמטית.
הספר החמישי "הגילוי" – נחשף משולש האוהבים בין יוסטישה לולדייב, סופם בגשר לאחר שתומסין וקלים יוברט מנסים להציל את יוסטישה מהבחירה שלה לנסות להגיע לעיר הגדולה (פריס ועוד עיר אנגלית גדולה מחוץ לבר אגדון). יוסטישה בעקבות הצורך שלה בתשוקה מביאה את דינה ווילדייב שמאוהב בא מעדיף למות אתה
משולש האוהבים השני כנראה נובע מהצורך של תומס הרדי לספק את קהל הקוראים שקראו בכתב העת Belgravia בשנות ה-70 של המאה ה-19. בספר השיש הקצר "קינוחים" דיגורי ון שהציעה עוד בתחילת הספר להינשא לתומסין הכן עושה זאת. היא אלמנה עם תינוקת והוא עובד אוכרה שחסך מספיק כסף.
בעיתון "הארץ" כתבו על התרגום החדש שהרדי רצה לחדש צורנית את הספרות, אבל היה בעידן אחר, תרום פרנץ קפקא והספרות הפוסט-קלאסית ומנגד לא היה ממש סופר ויקטוריאני. ניסיון אישי שלי לקרוא את הרומן "ג'וד האלמוני" קשל מרוב שהוא דלוח.
"שובו של המקום" מתורגם לעילה, הדמויות הראשיות זוכות לסוף מר שבאחרית דבר השוואה לרומן "הרחק מההמון המתהולל" (שעוד לא קראתי).
לדעתי הספר כתוב באופן מרשים ביותר, העלילה, כמה שהיא טראגית לא מרגישה מאולצת. לגבי הדמויות הסובלות, גם היום זה ככה, קשה למצוא היגיון בהרבה מקרים.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על שובו של בן המקום