זהו ספר מסע אל לב האופל. המילים הראשונות של מרלו במשפט הפתיחה שלו הן:
"וזה היה אפוא" אמר מרלו לפתע 'אחד המקומות האפלים על פני הארץ".

עברו כבר 120 שנה, אבל 'לב האפלה' עדיין נחשב לאחד מהרומנים המשפיעים ביותר שנכתבו בשפה האנגלית ולחיבורו הידוע ביותר של ג'וזף קונרד. מדובר בטקסט ספרותי שבו ארוגים זה בזה חוטים של מציאות (קונגו הבלגית) ובדיון (אפריקה המתעתעת), אידיאולוגיה (קולוניאליזם) ועלילה (מסע בנהר הקונגו), וכל עמוד בספר מתיר אותם מחדש בצורה האופיינית לזמנה ולמקומה. זהו ספר המסע היחיד אשר נכתב על קונגו בזמן שהייתה מושבה בשליטתו של, ליאופולד השני, מלך בלגיה. ברומן מקופלת ביקורת חברתית נוקבת והוא נחשב לכתב אישום נגד המדיניות של הקולוניאליזם האירופי באפריקה ובקונגו בפרט. ג'וזף קונרד הוא דמות יוצאת דופן בספרות האנגלית. כשבא קונרד לאנגליה מפולין בגיל עשרים לא ידע אנגלית כלל. רק כשהיה בגיל העמידה, כשפרש מהקריירה בצי, התחיל לכתוב רומנים, אך ייאמר לזכותו שיצירותיו פתחו עידן חדש ברומן המודרני, והשפעתן הייתה עצומה.

העלילה המרכזית ב'לב האפלה' מתרחשת בסוף המאה ה-19, והיא מעוצבת כסיפור מסגרת. סיפור זה מגולל את מסעו של מרלו במעלה נהר הקונגו היוצא לחיפושים בלב הג'ונגל אחר סוכן של חברת שנהב בלגית שהקשר עימו ניתק. בביקורתו ב'לב האפלה', קונרד מבקש להעביר לקוראים שיפוט קוגניטיבי ומוסרי על הסיפור שהוא מגולל, באמצעות נקודות המבט הנרטיביות הרבות. העלילה של 'לב האפלה' מתרחשת בתקופה שבה קונגו הוגדרה כמושבה בלגית ובשמה הרשמי והאירוני "קונגו החופשית" - על ידי המלך ליאופולד משנת 1884 עד 1908. זאת בשעה שהמלך הבלגי הטיל מכסות יומיות על הקונגולזים, עד כדי רצח מאורגן של בני אדם, וכל זה בעבור מסחר בגומי.

צ'ינואה אצ'בה, הסופר הניגרי זוכה פרס נובל, תקף קשות את ספרו של קונרד והגדיר אותו כגזעני ביותר. הוא יצא נגד הכללתו במסגרת הספרות הקאנונית של המערב וטען שהוא מנציח את הסטריאוטיפים הגזעניים כלפי השחורים וכלפי יבשת אפריקה. עם זאת, לב האפלה הוא מבחינה מסוימת, כתב אישום חמור ביותר נגד הקולוניאליזם, נגד 'השליחות הציביליזטורית' של האיש הלבן באפריקה. זאת, על אף העובדה שקונרד היה שמרן בהשקפותיו, וראה את עצמו כאימפריאליסט נלהב ושליח של האימפריה. יש בסיפור תיאורי זוועות שנעשו בידי הכובשים הלבנים ביבשת השחורה ואכזריות כלפי המקומיים והפיכתם לעבדים לשם ניצול והפקת רווחים. האופן שבו המספר מלגלג על כוונת הקולוניאליסטים להציג עצמם כמעין שליחי-אור המבקשים לפעול למען חינוכם של מיליוני נבערים מדעת, והבאת הציוויליזציה המערבית אליהם, ממחיש באופן מובהק את נימתו הביקורתית הנוקבת של קונרד נגד הקולוניאליזם.

ממליץ בחום לקרוא אחרי כמעט 120 שנה, על מנת להבין איפה שכנה האפלה האמתית.

זהו ספר מסע אל לב האופל. המילים הראשונות של מרלו במשפט הפתיחה שלו הן:
"וזה היה אפוא" אמר מרלו לפתע 'אחד המקומות האפלים על פני הארץ".

עברו כבר 120 שנה, אבל 'לב האפלה' עדיין נחשב לאחד מהרומנים המשפיעים ביותר שנכתבו בשפה האנגלית ולחיבורו הידוע ביותר של ג'וזף קונרד. מדובר בטקסט ספרותי שבו ארוגים זה בזה חוטים של מציאות (קונגו הבלגית) ובדיון (אפריקה המתעתעת), אידיאולוגיה (קולוניאליזם) ועלילה (מסע בנהר הקונגו), וכל עמוד בספר מתיר אותם מחדש בצורה האופיינית לזמנה ולמקומה. זהו ספר המסע היחיד אשר נכתב על קונגו בזמן שהייתה מושבה בשליטתו של, ליאופולד השני, מלך בלגיה. ברומן מקופלת ביקורת חברתית נוקבת והוא נחשב לכתב אישום נגד המדיניות של הקולוניאליזם האירופי באפריקה ובקונגו בפרט. ג'וזף קונרד הוא דמות יוצאת דופן בספרות האנגלית. כשבא קונרד לאנגליה מפולין בגיל עשרים לא ידע אנגלית כלל. רק כשהיה בגיל העמידה, כשפרש מהקריירה בצי, התחיל לכתוב רומנים, אך ייאמר לזכותו שיצירותיו פתחו עידן חדש ברומן המודרני, והשפעתן הייתה עצומה.

העלילה המרכזית ב'לב האפלה' מתרחשת בסוף המאה ה-19, והיא מעוצבת כסיפור מסגרת. סיפור זה מגולל את מסעו של מרלו במעלה נהר הקונגו היוצא לחיפושים בלב הג'ונגל אחר סוכן של חברת שנהב בלגית שהקשר עימו ניתק. בביקורתו ב'לב האפלה', קונרד מבקש להעביר לקוראים שיפוט קוגניטיבי ומוסרי על הסיפור שהוא מגולל, באמצעות נקודות המבט הנרטיביות הרבות. העלילה של 'לב האפלה' מתרחשת בתקופה שבה קונגו הוגדרה כמושבה בלגית ובשמה הרשמי והאירוני "קונגו החופשית" - על ידי המלך ליאופולד משנת 1884 עד 1908. זאת בשעה שהמלך הבלגי הטיל מכסות יומיות על הקונגולזים, עד כדי רצח מאורגן של בני אדם, וכל זה בעבור מסחר בגומי.

צ'ינואה אצ'בה, הסופר הניגרי זוכה פרס נובל, תקף קשות את ספרו של קונרד והגדיר אותו כגזעני ביותר. הוא יצא נגד הכללתו במסגרת הספרות הקאנונית של המערב וטען שהוא מנציח את הסטריאוטיפים הגזעניים כלפי השחורים וכלפי יבשת אפריקה. עם זאת, לב האפלה הוא מבחינה מסוימת, כתב אישום חמור ביותר נגד הקולוניאליזם, נגד 'השליחות הציביליזטורית' של האיש הלבן באפריקה. זאת, על אף העובדה שקונרד היה שמרן בהשקפותיו, וראה את עצמו כאימפריאליסט נלהב ושליח של האימפריה. יש בסיפור תיאורי זוועות שנעשו בידי הכובשים הלבנים ביבשת השחורה ואכזריות כלפי המקומיים והפיכתם לעבדים לשם ניצול והפקת רווחים. האופן שבו המספר מלגלג על כוונת הקולוניאליסטים להציג עצמם כמעין שליחי-אור המבקשים לפעול למען חינוכם של מיליוני נבערים מדעת, והבאת הציוויליזציה המערבית אליהם, ממחיש באופן מובהק את נימתו הביקורתית הנוקבת של קונרד נגד הקולוניאליזם.

ממליץ בחום לקרוא אחרי כמעט 120 שנה, על מנת להבין איפה שכנה האפלה האמתית.

זהו ספר מסע אל לב האופל. המילים הראשונות של מרלו במשפט הפתיחה שלו הן:
"וזה היה אפוא" אמר מרלו לפתע 'אחד המקומות האפלים על פני
הארץ".

עברו כבר 120 שנה, אבל 'לב האפלה' עדיין נחשב לאחד מהרומנים המשפיעים ביותר שנכתבו בשפה האנגלית ולחיבורו הידוע ביותר של ג'וזף קונרד. מדובר בטקסט ספרותי שבו ארוגים זה בזה חוטים של מציאות (קונגו הבלגית) ובדיון (אפריקה המתעתעת), אידיאולוגיה (קולוניאליזם) ועלילה (מסע בנהר הקונגו), וכל עמוד בספר מתיר אותם מחדש בצורה האופיינית לזמנה ולמקומה. זהו ספר המסע היחיד אשר נכתב על קונגו בזמן שהייתה מושבה בשליטתו של, ליאופולד השני, מלך בלגיה. ברומן מקופלת ביקורת חברתית נוקבת והוא נחשב לכתב אישום נגד המדיניות של הקולוניאליזם האירופי באפריקה ובקונגו בפרט. ג'וזף קונרד הוא דמות יוצאת דופן בספרות האנגלית. כשבא קונרד לאנגליה מפולין בגיל עשרים לא ידע אנגלית כלל. רק כשהיה בגיל העמידה, כשפרש מהקריירה בצי, התחיל לכתוב רומנים, אך ייאמר לזכותו שיצירותיו פתחו עידן חדש ברומן המודרני, והשפעתן הייתה עצומה.

העלילה המרכזית ב'לב האפלה' מתרחשת בסוף המאה ה-19, והיא מעוצבת כסיפור מסגרת. סיפור זה מגולל את מסעו של מרלו במעלה נהר הקונגו היוצא לחיפושים בלב הג'ונגל אחר סוכן של חברת שנהב בלגית שהקשר עימו ניתק. בביקורתו ב'לב האפלה', קונרד מבקש להעביר לקוראים שיפוט קוגניטיבי ומוסרי על הסיפור שהוא מגולל, באמצעות נקודות המבט הנרטיביות הרבות. העלילה של 'לב האפלה' מתרחשת בתקופה שבה קונגו הוגדרה כמושבה בלגית ובשמה הרשמי והאירוני "קונגו החופשית" - על ידי המלך ליאופולד משנת 1884 עד 1908. זאת בשעה שהמלך הבלגי הטיל מכסות יומיות על הקונגולזים, עד כדי רצח מאורגן של בני אדם, וכל זה בעבור מסחר בגומי.

צ'ינואה אצ'בה, הסופר הניגרי זוכה פרס נובל, תקף קשות את ספרו של קונרד והגדיר אותו כגזעני ביותר. הוא יצא נגד הכללתו במסגרת הספרות הקאנונית של המערב וטען שהוא מנציח את הסטריאוטיפים הגזעניים כלפי השחורים וכלפי יבשת אפריקה. עם זאת, לב האפלה הוא מבחינה מסוימת, כתב אישום חמור ביותר נגד הקולוניאליזם, נגד 'השליחות הציביליזטורית' של האיש הלבן באפריקה. זאת, על אף העובדה שקונרד היה שמרן בהשקפותיו, וראה את עצמו כאימפריאליסט נלהב ושליח של האימפריה. יש בסיפור תיאורי זוועות שנעשו בידי הכובשים הלבנים ביבשת השחורה ואכזריות כלפי המקומיים והפיכתם לעבדים לשם ניצול והפקת רווחים. האופן שבו המספר מלגלג על כוונת הקולוניאליסטים להציג עצמם כמעין שליחי-אור המבקשים לפעול למען חינוכם של מיליוני נבערים מדעת, והבאת הציוויליזציה המערבית אליהם, ממחיש באופן מובהק את נימתו הביקורתית הנוקבת של קונרד נגד הקולוניאליזם.

ממליץ בחום לקרוא אחרי כמעט 120 שנה, על מנת להבין איפה שכנה האפלה האמתית.

"החבשי" הוא ספר אשר מספק לקוראיו הרפתקאה צרפתית חוצה גבולות הכוללת תככים, פרידות הרסניות ואיחודים של דמויות מרתקות מחדש.

"אני חושש לספר אודות הכנסיות בלליבלה, כי לא יאמינו לי" כתב לפני 500 שנה פרנסיסקו אלווארס, מהמיסיון הפורטוגלי, האירופאי הראשון שהגיע לחבש.
חבש עוררה תמיד את סקרנותו של העולם. אימפריה אשר שכנה בתוככי אפריקה העלומה. אומה שאפריקנים בעולם כולו רואים בה סמל ומופת לעצמאות וגאווה.

הסופר ז'אן-כריסטוף רופין, הנו רופא שהיה בעברו סגן-נשיא של ארגון "רופאים ללא גבולות" וזכה בפרס נובל לשלום לשנת 1999. גם הדמות הראשית,
ז'אן-באטיסט פונסה, נחשב לרופא ולרוקח המצליח ביותר בקהיר. פונסה מזומן אל חצרו של קונסול צרפת ומתבקש לכהן כציר דיפלומטי של המלך לואי הארבע-עשר על מנת לחדור לחצרו של קיסר חבש, יוהנס, ולהעביר לארצו מסר סודי (שאותו תגלו בהמשך...).

הספר מתמגנט אל הידיים החל מהרגע שפונסה חוצה את מדבריות מצרים וסודאן, ומעפיל על הרי חבש עד שהוא מגיע לארמונו של הקיסר האתיופי. עמוד אחר עמוד, נחשפת דמותו המרתקת אשר לוקחת אותנו בצעדים קטנים אל היעד - קיסר חבש. הדרך ללב הקיסר עוברת דרך פונסה והחוויות הקשות, המצחיקות, הכושלות והמוצלחות שהוא עובר לאורך מסעו.

ספר מרתק שווה כל דקה.

קריאה מהנה

מטיגארי הוא ספר של סופר אפריקני אשר מביא אל הקורא הישראלי את היבשת השחורה בשלל צבעים של אומץ, חכמה, מסורת וגאווה.
הספר עוסק בחיפוש אחר הצדק, בישן מול החדש, במסורת מול מטריאליזם, בפטריוטיזם בכלל ואפריקני בפרט, בקולוניאליזם אל מול ניאו-קולוניאליזם, בעצמאות ומנגד בתלות.
כבר בתחילת הספר, פונה הסופר ת'יונגו לציבור הקוראים ומציין שהסיפור, ההתרחשויות, הדמויות והמדינה הם דמיוניים וכותב:
"מי ייתן והסיפור יתרחש בכל מרחב שתבחר!".

זהו ספר שמתאר מלחמת שחרור. מאבק, שמזכיר בעקיפין, במרומז ומתחת לפני השטח את מרד ה'מאו מאו' בקניה.
מרד אשר פרץ בשנות החמישים של המאה עשרים וכלל מאבק אפריקני נגד הדיכוי הקולוניאלי הבריטי ומשתפי פעולה מקומיים. הסופר מגיש לקוראים לאורך העלילה שירים ופתגמים אפריקנים מעוררי השראה, דרך דמותו של מטיגארי ושאר הדמויות שתומכות במאבק לשחרור אדמתם.
העלילה מתפתחת באופן מתוחכם ומשקפת את המורכבות והניגודיות בדרך בה נתפסו ארגוני שחרור אפריקנים משתי צדי המתרס:
ברברים מבחוץ - בעיני האירופאים, אך פטריוטים מבפנים - בעיני בני עמם.