ספר נפלא. לאלו הרוצים להתעמק ולהכיר את השיטות הפילוסופיות של גדולי הפילוסופים מהעת העתיקה ועד ימינו, זה לא הספר בשבילכם. ספר זה הוא בשביל אלו הרואים בפילוסופיה דרך חיים, כלומר לא רק שיטה דוגמטית של מגדל השן האקדמי, אלא אמונה באורח החיים של עיון וחקר מתמיד של העצמי שלנו ושל הסובב אותנו. אורח חיים של פילוסוף, כפי העולה מספרו של מילר, הוא היכולת להתמיד בלימוד ומחקר עצמי יומיומי, לעתים סיזיפי, מתוך התשוקה לידע, להשכלה, להכרת העולם שלנו, להכרת התופעות והייצור המורכב הנקרא 'אדם', 'אנושות', 'חברה' והחיבור בין כל אלה לסובב אותנו.
אם יש אמירה המסכמת את המסר של מילר היא כפי שכתב הפילוסוף האמריקאי הנרי דיויד ת'ורו כי "להיות פילוסוף אין פירושו להיות בעל מחשבות עמוקות בלבד, אף לא לייסד אסכולה מיוחדת, כי אם לאהוב את החכמה עד כדי לחיות על פי מצוותיה חיי תום ופשטות, חיי דרור ועצמאות, חיים של נדיבות וביטחון. תכליתו: לפתור כמה מבעיות החיים לא להלכה בלבד כי אם גם למעשה." (מתוך: וולדן-חיים ביער, עמ' 56). אז את ת'ורו לא תמצאו בספר, אבל את חברו האמריקאי אמרסון כן, וגם את גדולי הפילוסופים שראו בפילוסופיה לא מקצוע אקדמי אלא אמונה ואורח חיים של התעלות עצמית ושל בנייה עצמית.
פרופ' אליעזר שביד כתב כי "הפילוסופיה נוצרה כדי לשמש דרך חיים כוללת ולא רק כדיסציפלינה אינטלקטואלית תחומית. במובן זה דמו הפילוסופים שכוננו את השיטות הגדולות, לנביאים מייסדי הדתות. הם היו אישים שתורתם הזדהתה עם אישיותם, עם אורח חייהם ועם הגורל האישי שבחרו לעצמם ועיצבוהו מתוך תודעת שליחות." (תולדות פילוסופיית הדת היהודית בזמן החדש – כרך ראשון: תקופת ההשכלה, עם עובד, 2001, עמ' 45). במובן זה מתחברים דברים של שביד לתפישתו של מילר כי הפילוסופיה נלמדה כהגשמה בפועל של דרך חיים. דהיינו, כי מטרתה להוות השקפת עולם כוללת שהפנמתה עד כדי הזדהות מביאה להגשמתה כאורח חיים מלא.
הפילוסופיה אינה תחום שלומדים מספרים או משיטות יבשות גרידא; כמובן שגם, אך היא בעיקר נמצאת בנו - בכל אחד מאיתנו יש את הפילוסוף שלו שעל ידי לימוד והכרת ניסיון דורות העבר והאנושות וצירוף ניסיון החיים שלו ושל סביבתו, יכול להתעלות ולהגיע לפסגות של חוויה אנושית רוחנית במסעו אחר 'האמת' שבהוויה האנושית שלנו ולנסות להשיב לשאלות - מי אנחנו? מה מקומנו בעולם? מה עלינו לעשות? כיצד נוכל להוציא לפועל את הכוחות הגנוזים בנו? וכן הלאה...
הפילוסופיה בדורנו איבדה מערכה... כפי שהדת איבדה מערכה בחיי האנושות בעת המודרנית. כשמדברים על ירידת הדת וירידת הפילוסופיה מדברים על ירידת המובן הרוחני או הרילגיוזי בחיי האדם, ועלייתו של החומר כגורם הדומיננטי המכוון את חיינו ושאיפותינו. בכך ספר זה עושה שירות גדול לפילוסופיה שהיא יסוד מהותי וקריטי לחיי האדם במסעו אחר ה'אושר' ה'אמת' וההבחנה שבין תפל לעיקר, בין טוב לרע ובין מוסרי ללא מוסרי בחיי החברה האנושית. עלייתה המחודשת של הפילוסופיה לתודעת החברה ככלל ותודעת בני האדם כיחידים היא קריטית כדי שנוכל לייצר מציאות מוסרית ולחתור להגשמתו של הטוב בחיי כל בני האדם ללא הבדל, בפוליטיקה, בסדרי החברה והכלכלה, באתיקה ומוסר.
כל הדמויות שבספר זה הן של פילוסופים מקוריים שסללו יום אחר יום את הדרך לגילוי 'האמת': החל מסוקרטס, דרך רוסו ועד ניטשה, כולם חיו את חייהם לא על פי דוגמות, שיטות יבשות ותיאוריות אלא על פי עקרונות וערכים שהם עצמם עיצבו בדרך החתחתים של חייהם, תוך ניסוי וטעייה, התנסות בחוויות החיים, כשלונות וסבל עד לרגעים של הארה אישית עצומה ותחושת שלמות יוצאת דופן.
אישיות אחת שחסרה מאוד: ברוך שפינוזה, כפילוסוף שבחר לחיות את חייו כפילוסוף באופן מובהק ושהגותו יונקת ממהלך חייו, לא מופיע בספר וחבל. גם מבחינת חשיבותו העצומה לפילוסופיה המערבית המודרנית וגם חשיבותו כפילוסוף של 'דרך חיים'. ועם זאת, ספר מעורר השראה, כתיבה קולחת וזורמת, מעניק לנו טעימה מחייהם של גדולי הפילוסופים וקצת על שיטותיהם ומעודד אותנו לחיות חיי עיון ומחקר עצמי.
מומלץ בחום!
![כתבי גורדון [ספר שני]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers90/901951.jpg)