קודם כל הספר לא רע לכשעצמו - מסופר בצורה קולחת, טוויסטים כנדרש וכו.לדעתי - תיארוים רגשיים קצת נדושים וחוזרים על עצמם.
אך מה שגרם לי לכתוב את דעתי עליו הוא דווקא ספר אחר אותו קראתי בצירוף מקרים מדהים כ- 3 שבועות לאחר שסיימתי את "ספר השמות"והוא "הצדיקים" מאת סם בורן. באופן די מוזר, שני הספרים האלו עוסקים בסיפור ל"ו הצדיקים אשר בזכותם העולם קיים, ובכך שישנה קבוצה כלשהיא המעונינת (ואכן מבצעת) לרצוח אותם אחד אחרי השני על מנת להביא לסוף העולם.

הנושא של ל"ו הצדיקים הוא מיסטי קבלי ומענין אך האם זה צירוף מקרים ששני הספרים שיצאו בשנת 2007 מספרים את אותו סיפור מסגרת (לא נפוץ כל כך)?

מוזר...