ביקורת ספרותית על ארבעה בתים וגעגוע - עמודים לספרות עברית # מאת אשכול נבו
ספר טוב

---

קשה לומר על מה באמת מספר הספר הזה, השלד הסיפורי שלו (אם ללכת לפי המילים המוכְרות מהכריכה) הוא על ארבעה זוגות וילד אחד בלתי נשכח שחיים בית ליד בית ביישוב קטן ליד ירושלים – "מעוז ציון" הידוע גם בשמו המוכר יותר "קסטל". לכל זוג סיפור משלו, אלא שבתוך זמן קצר הסיפורים מתחילים להתערבב ולעבור דרך הקירות .. וכל מה שהיה יציב ובטוח מתחיל לרעוד.
ואכן – ארבעה סיפורים שמייצגים הוויה ישראלית שלמדה מגיל אפס לגשר בין פשטות ודעתניות, ציניות ופחדים ולהפוך את כל הסלט הזה לתערובת סבילה שאפשר לחיות אותה, למציאות שצריכה ללמוד כל יום מחדש איך משככים כאבים, בעיקר בגעגוע.
ואולי זה בעצם הנושא האמיתי של הספר הזה. הגעגוע המר מתוק הזה שעובר ומרפרף כחוט השני על כל דפי הספר. כי כזה הוא – הגעגוע. מגעגע ולא ממש נוגע ולעיתים הוא פוגע בנקודות הכי רגישות, הכי חשופות בנשמה.
"כי געגועים זה יעני כמו שאמרת כשאתה רוצה להיות במקום אחר, והמילה הזאת ג-ע-ג-ו-עים זה כמו תינוק שבוכה לאמא שלו" ..
אשכול נבו משרטט את סיפוריהם של גיבוריו בכלים מגוונים. הוא מפלרטט עם המילים, מלהטט בחרוזים קלילים, כותב שירים ותוך כדי זה, כמו לאחר יד, הוא משחרר לאויר תובנות מדוייקות עד כאב.
"לי אין קרום הגנה, שמואל מתקן ללא כעס, אין קרום שחוצץ ביני לבין המועקה שבעולם, למען האמת, הוא מקרב את פיו לאוזני כלוחש סוד, היה לי קרום כזה אבל לפני כמה שנים הוא נמס התפוגג הותיר אותי חשוף לכל הניקורים שמנקרים בי אנשים אחרים..
- תן דוגמה לאדם שקשה לך לשהות במחיצתו כי אתה מרגיש שהכאב שלו חזק מידי שורף מידי בשבילך
– אתה.. בזמן האחרון ידידי אני נאלץ לפעמים לשתוק באמצע השיחות שלנו רק כדי לכבות את הכאב שאתה מחולל בי"
גם נבו ההר - כמו אשכול – מייצג סוג של געגוע לארץ המובטחת, וגם בספר הזה אתה יכול לראות את הארץ המכסיפה כשליבך כואב מרוב געגוע אליה ואז לרדת בראש מורכן תוך קבלת הדין או להחליט שהפעם אתה ממשיך עד אליה כי נמאס לך לוותר כל הזמן ולברוח.
"את צודקת , היא אומרת באמת נהיינו כבדים, דווקא לפני שעברנו לגור ביחד היינו יוצאים מלא, אבל יש איזה משהו בקירות האלה שמקרב אותנו כל כך אחד לשני עד שאי אפשר לראות, אולי זה באמת רעיון טוב – לנסוע"
הספר כתוב בסגנון של זרימת תודעה, ומשתנה מגוף ראשון לשלישי כל הזמן. כל פעם מקבלת דמות אחרת את הבמה ושוטחת בפני הקורא את המציאות מנקודת ראות שלה.
כשכותבים בגוף ראשון קל מאוד לפספס עם הדמויות כי כל אחת מהן אמורה לחשוב לגמרי אחרת וצריך להצמיד לכל אחת מהן את המילים והמחשבות המתאימות לה, וכאן חלק מהדמויות, בחלק מהמקרים נותנות הרגשה שהן לא אומרות ממש את המילים שלהן אלא את אלה של הסופר.
אבל למרות הפגימות הקלות (שהן חלק בלתי נפרד מהיופי, לא!?) נהניתי לקרוא את הספר. כל כך נהניתי שרשמתי לי לקרוא את כל שאר הספרים שאשכול נבו חתום עליהם, עונג אמיתי.

» ביקורות נוספות של eityuv
» ביקורות נוספות על ארבעה בתים וגעגוע - עמודים לספרות עברית #