אמנם אני נשואה ובעלי חי ונושם ברוך השם, אך כאחת שלה ולבעלה יש בעיות פוריות מאד הייתי רוצה שכרעם ביום בהיר ייפול לידי משמיים נער חמוד תכול עיניים ויבקש ממני להיות לו לאם. בגדול זה מה שקורה בסיפור, התחברתי והתרגשתי מהספר וגם קינאתי בגיבורה, אבל משהו פה נראה לא הגיוני, הליך כזה של אומנה/ אימוץ שבדכ הינו תהליך מסובך מורכב וארוך פה מסתדר ממש במהירות ובקלות יחסית. ג'יני היא גיבורת הספר, בחורה צעירה שלפני כ- 3 שנים איבדה את בעלה ואת בנה הקטן בתאנת דרכים קשה. ביום השנה ה 3 למותם פוגשת ג'יני בבלו נער יתום שמתגורר ברחובות, היא פוגשת בו כאשר היא נמצאת בנקודת שפל בחייה ופגישה זו היא הדבר העיקרי שמשאיר אותה בחיים וככל הנראה גם אותו. אצלה בלו משתקם, מתחיל ללכת לבית ספר באופן סדיר וגם לומד מהי המשמעות של לבטוח באדם אחר. תוך זמן קצר יחסית בלו משתף את ג'יני בדבר עצוב מאד מעברו וגם בנושא זה היא נרתמת לעזור לו בכל כוחה, זאת למרות התנגדותה ואי התמיכה של אחותה במעשיה.
ג'יני גם היא לומדת מספר דברים חשובים על עצמה, בעיקר לומדת שיש משמעות גדולה להמשך קיומה בעולם וכן לומדת להבין שהיא אינה אשמה בתאונה ובכך ששרדה אותה. בעקבות הבנה זו, היא מחליטה לעזוב את עבודתה המסוכנת (פעילת זכויות אדם ונמצאת באזורים קשים כגון: אפריקה, סוריה, אפגניסטן) ולהתמקד בטיפול ובשיקום הנער ובשיקום שלה עצמה.