ביקורת ספרותית על צפרדעים מאת מו יאן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 15 במאי, 2017
ע"י עמית לנדאו


אל צפרדעים הגעתי זמן קצר אחרי שסיימתי לקרוא את שלג, ספרו של אורהאן פאמוק. נדמה לי שאני מזהה נקודות דמיון בין שני הספרים- שניהם משל זוכי פרס נובל מהשנים האחרונות, שניהם ילידי מדינות שהיו אימפריות גדולות ושמרניות מבחינה חברתית אשר עברו מהפכה פוליטית שכפתה עליהן באלימות תהליכי מודרניזציה מהירים, אשר התנגשו חזיתית עם חיי הפרט כפי שהיו מקובלים מדורי דורות. מעניין לראות ששני הסופרים מתמודדים עם הנושא באמצעות הסטת העלילה לכיוונים סוריאליסטים. מו יאן מציב במרכז ספרו את מדיניות הילודה הסינית: בקולחוז כפרי מנהלת ביד רמה דודתו הרווקה של המספר, גיניקולוגית וקומוניסטית נלהבת, את אכיפת חוקי הילודה. הדודה, אחת הדמויות הספרותיות המרשימות שנתקלתי בהן מזה זמן רב , ישרה כסרגל, אכזרית ומשעשעת כאחד, מפעילה לחצים כבדים הגובלים באלימות (כפי שכל שלטון רודני יודע לעשות) על ה"עברייניות" ובני זוגן לעבור הפלה, מבצעת את ההפלות עצמן, ואף ניתוחי עיקור. לעת זקנה, שטופת יסורי מצפון על פעולותיה, היא מוצאת נחמה בטיפוח אלפי בובות חימר בסגנון עממי, שכל אחת מהן מייצגת בעיניה עובר ששאבה מן הרחם. בשלב זה מיטשטשים גבולות המציאות והדמיון, והסיפור מתחיל לקבל גוון מיתי ופרודי. במקביל, הספר עצמו עובר טרנספורמציה צורנית כשאחיינה המספר עובר מכתיבת פרקי פרוזה לכתיבת מחזה, המהווה את חלקו האחרון של הספר. גיבורי המחזה הם בעצם גיבורי סיפורו, כולל הוא עצמו, והוא משתמש בכולם על מנת להעביר ביקורת נוקבת על הטויסט הנובורישי שעברה החברה הסינית בשנים האחרונות בכלל, ועל תעשיית הפונדקאות בסין בפרט.
התרגום חי וקולח ומקסים בעיני, והספר מומלץ מאד.
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ