ביקורת ספרותית על הדינמיקה של מהפכות צבאיות - 2050-1300 מאת מקגרגור נוקס
ספר טוב

---

"מהפכות צבאיות מעצבות מחדש את החברה והמדינה כמו גם את הארגונים הצבאיים" (עמוד 19).

הספר "הדינמיקה של מהפכות צבאיות" (הוצאת מודן ומערכות, 2014) בעריכת פרופסור ויליאמסון מארי ומקגרגור נוקס, עוסק באופן שבו מתרחשות קדמה ומהפכה בתחום הצבאי. "מקגרגור נוקס שירת בווייטנאם כמפקד מחלקת רובאים בחטיבה המוטסת 173. הוא משמש מרצה להיסטוריה בינלאומית בבית הספר לכלכלה ולמדעי המדינה בלונדון" (עמוד 9). עמיתו, ויליאמסון מארי הוא פרופסור אמריטוס להיסטוריה צבאית של אירופה באוניברסיטת אוהיו. העורכים ציינו בספר כי מטרתם הייתה לגשר על פער עמוק בספרות הזמינה על מהפכות צבאיות. לשיטתם שתי תופעות שונות לחלוטין קיבלו ביטוי במאות השנים האחרונות: האחת – "מהפכה צבאית" – המונעת באמצעות תמורות חברתיות ומדיניות עצומות. השנייה – "מהפכה בענייני הצבא" – אשר מכוונת על־ידי מוסדות צבאיים, אף אם בקשיים רבים ובתוצאות מעורפלות. הספר שערכו מגיש מסגרת רעיונית והקשר היסטורי להבנת תבניות השינוי, החדשנות וההסתגלות שאפיינו את המלחמה בעולם המערבי החל מן המאה ה-14.

השניים מאפיינים ארבעה גלי מהפכות צבאיות: הקמת המדינה המודרנית ומוסדותיה הצבאיים המודרניים במאה ה-17, המהפכות הצרפתית והתעשייתית ומלחמת העולם הראשונה המשלבת את שלוש הקודמות. לתפיסתם, "ארגונים צבאיים יוצאים למהכו בענייני צבא באמצעות המצאת דרכים חדשות להשמדת אויביהם. כדי לעשות זאת עליהם להתמודד עם שינויים יסודיים בסביבה החברתית, הפוליטית והצבאית; במקרים מסוימים עליהם לצפות זאת מראש. מהפכות בענייני הצבא מחייבות יצירת תמהילים מורכבים של חידושים טקטיים, ארגוניים, תורתיים וטכנולוגיים כדי ליישם גישה תפיסתית חדשה ללחימה או לתת-ענף ייחודי שלה. רק לעתים רחוקות גלוי התמהיל הנכון מראש. חדשנות והסתגלות לוקים בבלבול, ואפילו היסטוריונים – עם כל יתרונות התיעוד והראייה לאחור – מתקשים לשחזר את העבר בדייקנות. ועם זאת, בסופו של דבר התוצאות בשדה הקרב מבהירות לרוב בלא רחמים איזה ארגון צבאי חידש ביעילות המרבית" (עמודים 24-25).

המאמרים באסופה סוקרים את המהפכות בענייני צבא למן שנת 1300 ועד זו שתתרחש בשנת 2050. המאמר הראשון, הדן בימי הביניים, מאת קילפורד ג'יי רוג'רס (מרצה להיסטוריה צבאית באקדמיה הצבאית של ארה"ב) עוסק בהשתנות הצבא האנגלי ובמלחמותיו כנגד הסקוטים והצרפתים. האנגלים הפכו את הקשת הארוכה "מכלי נשק שימושי למהפכני" (עמוד 43). למרות זאת הושגו ניצחונותיהם על חוט השיערה, בזכות מנהיגות קרבית טובה. כך למשל בקרב פואטייה, במהלכו אדוארד, נסיך ויילס, אשר כונה הנסיך השחור, "הבין שנסיבות יוצאות דופן מחייבות מעשים יוצאי דופן, וזנח את הטקטיקה שאפשרה לאנגלים להדוף את ההסתערויות החוזרות ונשנות של צבא גדול ומצויד טוב יותר. במקום להכין את אנשיו לעמוד בהסתערות נוספת, הוא ניתק יחידה ניידת קטנה בפיקוד הקפטל דה בוש, ברון גסקוני, ושלח אותה לאגוף ולתקוף את הצרפתים מאחור. הנסיך, שנותר עם מה שנותר מצבאו, הסתער בה בעת ישר לפנים. ההימור הנואש מחץ את הצבא הצרפתי; המלך ז'אן עצמו נפל בשבי לצד 1,900 פרשים, ועוד 2,500 אבירים ואצילים צרפתים נהרגו" (עמוד 46).

במאמר אחר, העוסק במקור מודל גיוס צבא העם, מעיר המחבר, מקגרגור נוקס, כי החיבור בין מדינת הלאום לצבא מקצועי עשוי להיות מסוכן. לטענתו "השילוב המבהיל יליד המהפכה הגרמנית של ארגון צבאי מקצועני ועליונות טכנולוגית עם פנטיות של ההמונים – אוגדות שריון, טילי V-2 והשמדה גזענית-אידאולוגית – צריכים להזהיר אותנו מפני הערכת יתר של יכולת ההכרעה של הטכנולוגיה הצבאית לבדה, או של יכולתה להגדיר את טבע הלחימה" (עמוד 88).

מרק גרימסלי (מרצה להיסטוריה באוניברסיטת אוהיו) כתב במאמרו אודות מלחמת האזרחים האמריקנית, המלחמה המודרנית הראשונה, כי במלחמה זו נהנו הצבאות מקפיצת מדרגה בתחומי השינוע, החימוש והציוד. כך למשל, "חטיבת רגלים מצוידת ברומ"טים מדגם ספנסר, כגון חטיבת הברק המפורסמת של ג'ון ט' ויילדר, נהנתה מאש השווה בעצמתה לזאת של אוגדה מתוגברת" (עמוד 91). במאמר בחן גרימסלי את מערכת אוברלנד, במאי 1864, בה התנגשו לראשונה צבאות בפיקוד גרנט ולי, בכדי להדגים את המהפכה הצבאית שהתממשה במלחמה זו. למרות יתרונותיו המובנים של צבא הצפון הצליחה ארמיית צפון וירג'יניה של צבא הדרום להשיב לו מנה אחת אפיים. "התנגדותה העזה עלתה לצפון ביותר מ-50,000 נפגעים עד תום המערכה" (עמוד 106). מכאן יש ללמוד שבלחימה יש יותר מאשר טבלאות ומאזני עוצמה.

במאמרו אודות המהפכה הצבאית בגרמניה בטרם מלחמת העולם השנייה מתאר ויליאמסון מארי כיצד במהלך ההבקעה לצרפת, בשנת 1940. "חציית אוגדה הייתה נכשלת אלמלא מאמציו הכבירים של מייג'ר גנרל צעיר ושמו ארווין רומל. המגנים קרעו לגזרים את פלוגותיו המובילות, ורק בזכות מנהיגותו מעוררת ההשראה של רומל נמשכה הצליחה נוכח התנגדות עיקשת.אחר הצהריים, אחרי שהאוגדה שלו כבשה לעצמה מדרך רגל זעיר, הפעיל רומל עצמו מקלע קל להדוף מתקפת נגד צרפתית בסיוע שריון. בערב זינק למי הנהר לסייע למהנדסים לסיים את הקמת הגשר. ברגע שרוב האוגדה שלו נחתה מעבר לנהר, רומל השתחרר לגמרי" (עמוד 189). סיפור זה מדגים, כפי הדגים המקרה של קרב פואטייה, שאין חלופה למפקדים, נחושים ויוזמים. מארי מציין בצדק כי "שיפורים מצטברים והתפתחותיים בתורת הלחימה, אימון וטכנולוגיה היו רק אחד ממקורות הניצחון הגרמני. חשובה לא פחות הייתה התרבות הצבאית שהתפתחה במשך יותר ממאה שנים" (עמוד 192).

מקרי המבחן שבמאמרים כמו גם הפרשנות המוצעת להם מהווה מבוא רב ערך לשינויים הצבאיים המהפכניים של המאה העשרים ואחת, שהם באותה המידה גם בלתי נמנעים וגם קשים לחיזוי. עם זאת התובנה שלי היא שלצד התיאוריה, הטכנולוגיה והטכניקה החדישות חייבים המפקדים להיות שם, עם החיילים, היכן שהמתכת פוגשת בבשר ולוודא, כמאמר פאטון, את יישומן של אלו גם בתנאי החיכוך הקשים של המלחמה. אחרת העסק פשוט לא יעבוד. מומלץ בחום.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על הדינמיקה של מהפכות צבאיות - 2050-1300