ערבוב מוחלט ולא מושלם של סגנונות, אהבות, קראיה סימולטנית. אני קורא, רושם על הספר הערות, מסמן סימנים, הופך חלק מהם לשיעור בכיתות שלי. קורא עיתונים וכועס ופותח ספר - ליד המיטה, ליד הפינה המוארת מול הטלוויזה הכבויה, פינה חשוכה מול הטלוויזיה המלהגת. בחדר העבודה - בצד ימיןעל המסמכים מהבנק שלעולם לא אגיע אליהם. מצד שמאל, ליד מנורת הקראיה.. בספרייה, בחדר שהתרוקן מבני שנסע לחיות מעבר לאוקיינוס, זמנית, יש מדף מיוחד של - בקרוב אקרא. אותם לא הכנסתי לרשימה. יש מדף של חובה ויש מדף של זכות. יש מדף קלאסיקה אבל לא חובה. קלאסיקה שהיא חובה וגם זכות, נכנסו לרשימה. בשירותים אין ספרים. בחדר העבודה, כבר אין מקום ובו - רק ורק ואך ספרי עיון בלבד.