סקיצה 6 - ללא המוזיקה החיים היו טעות:

ללא המוזיקה החיים היו טעות, וכל השאר אקסטזה - האומללות, היום יש כה הרבה ממנה. מספיק לי להביט מסביב ולראות את שגריריה עלי-אדמות, ולא רק הם, גם אני. הפרצופים המרוטים...חופש מוחלט, מוזיקה טובה, הפיכת הקיום עצמו למרד, להפוך להיות רוח בוערת של אש ולא אדם בלבד, האין זאת אמונה הטומנת בקרבה תקווה? מספיק רק לצאת החוצה מפתחו של הבית ולראות כמה פינות קרירות יש בעולם. אך המוזיקה יכולה לנצח הכל - מה היא? מוזיקה היא השפה של היופי וחלק אינרטגלי מהחיים - מילים מפלגות אנשים יותר מן המוזיקה מכיוון שאלו טומנות בחובן רעיונות, אנשים צריכים להחליט מה לקבל ומה לא, הם צריכים להושיט ידיים ולקחת, לא כזה הוא הדין למוזיקה - המוזיקה בסך הכל מפוזרת בכל מקום - היא שולטת לא כי היא רוצה אלא כי זה פשוט חלק ממנה להמתיק את החיים.

סקיצה 5 - האדם חסר-המוסר מדבר:

''אני חף מפשע אפילו שאני תליין'' ככה ידבר חסר המוסר, הפושע ''ובנוגע לפשע שפשעתי - גם הסבון בסופו של דבר, גם אם הוא לא יתלכלך במיוחד מהידיים שרוחצות בו, עדיין הוא יצטמק ויעלם בסופו של דבר בהיותו טבול במים רבים'' האיש נטול המוסר מעבה את קולו ומתפרץ ואומר ''להיות גבר ולהיות מכונה מה ההבדל? כל העניין הוא לא נדיר במיוחד...המכונות, הן נמצאות להן בהרבה מקומות, ניתן לראות אותן גם ברכבות בעודן נוסעות לסידורים ולעבודה, לראות אותם הולכים. אני בעצמי הייתי כזה אך לא עוד, מהסיבה שאני נמצא לפניך כבוד השופט, אתה מבין? כל עניין החמיקה ההמוני לא שיפר את מצבי''. חסר המוסר סיים את דברו, השופט צחק, נפל גזר הדין: מוות בפני כיתת יורים.

- קטע ראשון לרוחו של ''הפטיש המדבר'':

כה אמר זרתוסטרא - ''יש שלום ויש מלחמה, אחריהן ישנה תשוקה, דרך הבנתה וחוויתה של התשוקה מגיע שלב החוזק, דרך החוזק מבינים מהו כוח, הכטח מביא ניצחון וסולל את מסלולי האש כלפיו, ובאמצעות הניצחון מגיעה העוצמה. ודרך כל אלו מגיע השחרור הגדול.'' הנה זרתוסטרא עוזב את מקום לינתו ב''איי האושר'' ויוצא לדרך ארוכה. בדרכו הוא פוגש אנשים וטיפוסים שונים, כולל קדוש אחד שאין בליבו אהבה לבני האדם, אך גם זרתוסטרא - לא קבצן או עשיר - יש לו מתנות להביא לבני האדם. הוא להב החרב המתהפכת המטיפה תורה שעלולה לטלטל את הסדר המוסרי והערכי הקיים - סדר שהיה חקוק באותיות קידוש לבנה על כל לוח חוקים ותחת כל עץ רענן, צרוב לו בלבבות והמוחות האנושיים. לטלטל אותו הוא בא, לטלטל ולעלות אותו באש. ואכן צדק אותו קדוש שוכן יערות - שונה הוא מ''כפילו'' הפרסי המקורי ומייסדה של הדת ההיא שהשפעותיה נראות היום לעין. האם אלים לא נרקבים? הביט, הנה הוא חושף בפני האדם שמיים אדירים וחדשים של שמחה, הביט וראה כי אמת מארץ תצמח. ''אלוהים מת'', אומר זרתוסטרא, ובכך הוא משליך את המכשול הגדול, ''אלוהים מת'', כעת צועק זרתוסטרא ביתר שאת ומנפץ את כל האלילים ארצה - ואת הגשר הרי הוא כבר מזמן העלה באש.

תלמידו אמר ''מי אני? מה אני? שאלה טובה לשאול את עצמי לכל החיים - ואם כבר לטייל ולשאול אסור לשכוח לקחת את הפטיש שלי. ''

סקיצה 4 - כאוס ושחרור החיה שבפנים:

הכאוס המצוי באדם הוא בית-הבושת והנפחייה שבו. וכמו הר געש כבוי, תמיד הכאוס הזה בכל היבטיו גם יכול להתפרץ - ואז מי יוכל לעצור אותו? A man recovers best from his exceptional nature - his intellectuality - by giving his animal instincts a chance (לקוח מקטע מס' 6 מדברי הפתיחה, אלו הם ארבעה עיקרים קצרים אך עמוסים בנושאים הנעים בין מלחמה לאמת ולנשים).

סקיצה 3 - ''מה שלא הורג אותי מחסן אותי'':

למה בן אדם סובל כל כך בחיים שלו? הסיבות השכיחות הן: 1) הוא נולד ולא יכל למנוע את לידתו וכל יום צריך להחליט האם להמשיך את השרשרת או לא. 2) יש לו מצפון ועמוק בפנים המצפון גם יכול להעיק ולנשוך. 3) לכל אדם יש לו גורל, גם לחיה הכי מבויתת המצויה בשורותיו. הגורל הוא בעצם כמו דרקון והוא מדבר אליו, הוא רוצה ממנו משהו ומבקש ממנו ''נותר לך רק דבר אחד לעשות,'' אומר לו הקול של גורלו.''אני הדרקון שלך, ועליך למצוא גרזן מושחז דיו ולשחוט אותי.'' למה הוא באמת סובל? מכיוון שהוא אנושי.

סקיצה 2 - שבחי ההליכה:

אני משבח את ההליכה - לא יכולות להיות לי כלפיה טענות. ההליכה הכואבת מצויה בראשיהם ומוחותיהם של האנשים שחושבים יותר מידי ומנסים ללבן משהו שקוף ממסך החיים בעוד שהמסך עצמו מהווה בעצם קיר שחור וגדול המתנסה אל-על. כבר אמרשתי שהאדם שמטייל הוא אדם שחופשי יותר מהזן הנפוץ של האנשים, דהיינו העבדים, שבימינו שיש להם קצת יותר זכויות ומכונים "מועסקים", אלו שכמעט אף פעם לא מפנים זמן לעצמם, סוגדי הממון. ולפעמים, חופשי לחלוטין מאשר אותו זן של אנשים. אבל אם כבר לחשוב, המחשבות באמת מתבהרות יותר במהלך ההליכה...לפעמים אני לא חש יותר את הזמן, הכל נהיה ברור יותר והוא שהאמת תמיד רחוקה ויש לו פרשנויות רבות וצדדים שונים, כל כך רבים.

סקיצה מס' 1 (על פי רוח הספר): כל אדם יודע עמוק בפנים שבדרך כזו או אחרת ששיקרו לו מאז שהוא נולד, ואיך? מספיק לציין את מילה אחת והיא ''ערכים'' האכילו אותו בערכים מאז שהוא נולד...אחרת כיצד ניתן להסביר את כל חוסר הסיפוק, המחלות, והעובדה המוחלטת שהוא כמעט אף פעם לא באמת מרגיש אשם אלא מאשים אחרים במצבו? האם הוא באמת תמיד טועה בכך?... והשאלה הנשאלת היא כיצד ניתן לעכל שקרים? על קצה המזלג נניח ויסגרו את האדם בכלוב כמו חיה - האם האדם הוא מפלצת או אל שנפל מגדולתו? שאלה אחרת לא ניתן לשאול במשבר שכזה ושאלה שכזאת חייבת להישאל. ובלשונו של סוקרטס - The unexamined life is not worth living...למרות שגם הוא מהווה בעיה מסויימת על פי תוכנו של הספר.

ספר חזק מאין כמותו שגורם לי לבחון את כל הדברים שבהם האמנתי או חשבתי שאני יודע - ספר שלדעתי צריך לכבד ולחשוד. יופיעו כאן מדי פעם סקיצות שישקפו מחשבות על פי רוח הספר.