תיאור של החיים באזורים הכפריים של אנגליה במאה ה18, בתקופתה של ג'יין אוסטן. הדיאלוגים מייגעים משהו ועד שמגיעים לפואנטה נרדמים, אך מידי פעם נתקלים בשנינויות שאפשר ליהנות מהן אם מתאמצים. זה לא Pride and Prejuduce המופלא.

הקריאה ב'אמה', ספר העוסק באישה צעירה אחת המשתעשעת במלאכת השידוך, היתה רוויית נקודות יבשות ומעט משמימות, תיאורים מפורטים ורבים מספור של שיחות לכאורה שוליות ובלתי משמעותיות והתפזרות מסויימת על שלל דמויות וסיפורים... התחושה היתה כמו לקרוא אוסף ארוך ומייגע של מונולוגים ודיאלוגים, לעתים משעשעים או מעניינים אך בד"כ מתישים, לקפוץ בין טוויסטים כמעט בלתי מורגשים בעלילה ולהרגיש כאילו, למרות שמספר העמודים הנותר הולך וקטן, לא התקדמנו לשום מקום... לפעמים תהיתי אם הספר הזה זכה לאיזושהיא הכרה רק בגלל השם 'אוסטן' והאם מעריצים נלהבים מיהרו מדי להכתיר אותו כקלאסיקה טובה למרות בינוניותו הנכרת לעין. אולי איבדתי את התמימות שלי בעידן הציני ומלא ההתרחשויות שבו אנחנו חיים, ומעלליהם של חבורת ג'נטלמנים וגברות צעירים ומאידך הוריהם נשואי הפנים בעיירה שלווה באנגליה של המאות הקודמות נראו חסרי חשיבות בעיניי - חסרי כל יכולת ליצור איזושהיא דרמה שבאמת תזעזע את עולמי או לפחות תשפיע עלי באיזושהיא צורה.
הספקנות שלי ספגה מכה קשה כשהגעתי לסוף הספר. אולי לא למדתי את הלקח מ'גאווה ודעה קדומה' ואולי לא פעל בי ההגיון הפשוט שאומר שספר לא שורד מאות שנים בתודעת הציבור ללא איזה שהוא צידוק, ושגם אם הוא אחד מני רבים פרי עטה של אותה סופרת אין הדבר אומר שהוא בהכרח ממוצע... ג'יין אוסטן ידעה איך לבנות סיפור, בוודאי הרבה יותר טוב ממני; היא לקחה את כל הנקודות היבשות הלכאורה חסרות חשיבות, את כל הדיאלוגים הקטנים ושיחות החולין, את כל הדמויות השונות והמשונות והכינה אותן לקראת הגילויים והטוויסטים האמיתיים, היפים והמרגשים שבסוף, כך שהכל התחבר יחדיו ויצר למעני הקוראת תמונה ברורה הרבה יותר, מקסימה הרבה יותר ומרגשת במיוחד לעומת מה שהיה יכול להיות אם היתה מחליטה להפוך את הספר ליותר קל, ובעקבות כך גם ליותר קליל;
אמנם חלק מהתפניות היו צפויות ואפילו מעט נדושות, אבל לא אומר שלא התרגשתי. אוסטן אכן יצרה גיבורה שלכאורה אף אחד לא יאהב, גיבורה שעושה טעויות רבות בדרך ושחסרונותיה בולטים על אף שלל התיאורים המחמיאים והמעמד הטוב מלידה. החסרונות האלו הם מה שהופך אותה לאנושית וטיפשה כיתר בני האדם, גם אלו שחיים בעולם האמיתי, והם מה שמצביע עלינו מבין דפי הספר וקורא לנו לבחון את עצמנו כפי שאוסטן אהבה לעשות בספריה, להצביע על החולשות האנושיות ולהראות לנו כיצד הכל יסתדר כל עוד ניטיב להביט מבעד לעיוורון הזמני שתוקף אותנו כשאנחנו חושבים יותר מדי רק על עצמנו.
ובקיצור - אם אתם אוהבים סיפורי אהבה, אל תתייאשו; בספר זה יש צורך להגיע לסוף כדי להתרגש באמת וכמו שצריך, ועל הדרך אפשר לאסוף כמה לקחים קטנים ונכונים.

אחלו'ש של ספר (:
ממש כייפי ונחמד, מומלץ!