אדריכלות נוף ותכנון נוף הם נושאים שלא נכתב עליהם מספיק, וחבל. בעיה נוספת בה לוקה התחום הוא צימצום חלון הראווה שלו לויזואליה נטו, הן בשיח הפנימי (תחרויות ומצגות) והן כלפי חוץ (אתרי אינטרנט ורשתות חברתיות). אלא שהמרחבים בפועל נראים קצת אחרת, בעיקר במדינת ישראל. איכות תחזוקת הנוף העירוני, איכות הבניה, כמות המים המוגבלת ועבודה בשיטת מכרזים בה כל המוזיל זוכה מולידה תמונת מצב קצת פחות אינסטגרמית.
המעבדה לעיצוב עירוני באוניברסיטת תל אביב פירסמה את הספר האחרון בטרילוגיה הבוחנת אספקטים שונים של הנוף הבנוי בישראל. ספר זה, "ארץ-גנים", עוסק בפן הנופי העירוני ועושה זאת מנקודת מבט שיטתית ומודגמת היטב. הספר בוחן טיפולוגיות שונות של פיזור גנים בתוך ערים ומדגים כל טיפולוגיה במספר ערים שבמבט ראשון נראה שאין קשר ביניהן. ההתאמה לכל טיפולוגיה מודגמת היטב ומלווה בראיונות, שרטוטים וצילומים. בתוך הספר שלובה ביקורת, אשר בעיני יש לחזק, כנגד אופי התכנון שנפוץ בישראל כבר כמה עשרות שנים, הוא התכנון השטוח, שלרוב ניחן גם בהעדר צל. הביקורת מלווה בבחינה של גורמי התכנון הזה (למשל אספקט הבטחון בגן, אשר בגללו ממעטים בשיחים שעלולים להסתיר מעוברי אורח ומצלמות אבטחה את הנעשה) ובראיונות עם אנשי מקצוע שמצדדים, מסבירים ומבקרים את הסגנון.
הספר מציג את הנושא בצורה שמתאימה לאנשי מקצוע, אך לדעתי גם נגישה למתעניינים שאינם מהתחום. הקריאה בו קולחת ומלווה בהדגמות באמצעות צילומים צבעוניים. הספר הזה הוא אבן דרך בתהליך ארוך, איטי ומאוחר של הכרה בחשיבות מרכיב הנוף בערי ארצנו.