“אזהרה: ביקורת מתלהבת באופן חסר תקנה.
אני די בטוחה שלו אני בת ה11 ואני בת ה20 הינו עורכות תחרות מי תגיע מהר יותר אל הספריה כדי לשאול ראשונה את "אמילי ממולד ירח", אשר נכתב ב1923 ותורגם לראשונה לעברית ב2021(!), ככל הנראה הינו מגיעות באותו הרגע בדיוק ונאבקות נואשות על הספר בקרב מכוער ואכזרי.
אבל, ובכן, אני בת ה11 לא קראה מעולם ואף לא שמעה מעולם על הספר, כך שאני הנוכחית זכתה בפרס המתוק והיקר. והתזמון, תודה לאל, מושלם.
מי שלא מכיר- נעים להכיר: לוסי מוד מונטגומרי, אישה בעלת ראש נפלא ועתיר דמיון, הולידה סדרת ספרים על ג'ינג'ית-ערמונית אחת, שמה אן שרלי, והשפעתה של הסדרה הזו ואן הזו על ראשי הקטן והצעיר החייתה בתוכי דברים יפים נורא, כמו מציאת "נפשות תאומות" מדי פעם במהלך החיים, או הקדשת תשומת לב דרמטית לרגעים קסומים במיוחד.
ולגלות את "אמילי ממולד ירח" היתה הפתעה נעימה נורא. הרי מעולם לא טרחתי לחשוב האם ל"מ כתבה ספרים נוספים, והנה מוגש לפני ספר עם כריכה יפהפיה ותקציר משכנע, ומי זקוק בכלל לשכנועים כשמדובר בספר של ל"מ? אכן שאלתי אותו ראשונה מן הספריה ונכנסתי לשטף קריאה מלבב.
אם נרצה להיכנס להשואה בין שני הספרים, אני חושבת שניתן יהיה להגדיר את זה כך: הדברים הדומים דומים מאוד, הדברים השונים שונים מאוד. עלילה, אפיון דמויות, מיקום וזמן, אורח חיים- המסגרות של אן ואמילי דומות בסך הכל: יתומות בעלות אופי ייחודי, עוף מוזר בחברה, שנשלחות לבית אחר וזר וסיפור התאקלמותן שם.
אבל התמונות שלהן כל כך שונות. ואם ארחיב, אומר שלדעתי ב"אמילי", ל"מ לקחה צעד אחד קדימה. או שזה לא מדויק- אולי כיוון חדש. כיוון בועט יותר, חדשני. כאילו שינתה את מד הווליום שלה.
בתקציר כתוב ש"בקריאה עכשווית נחשף גם הפן החברתי-פמיניסטי של היצירה[...]"
האם לזה אני מתכוונת? יכול להיות. מה שבטוח הוא שעל אף מתיקותו ותמימותו ויופיו של הספר, יש בו הרבה ציניות, ישירות, ביקורת על החברה, וגם מעין בוטות שטותית ושובבה שלא קיימת באותן כמויות בסדרה של אן, ואני לא בטוחה האם קוראים צעירים יכולים להבין את כל הענינים הללו.
למרות זאת, אני לא חושבת ש"אמילי" הוא התפתחות של "אן"- הסדרה של אן נהדרת ולא חסר בה כלום.
נראה לי שב"אמילי" יש התפתחות של לוסי מוד מונטגומרי. שלה, של הכתיבה שלה ושל הרעיונות שלה, וזה יפה לחזות בכך.
אבל הקסם הוא אותו קסם, והפנטסטיות אותה פנטסטיות, והסיפורים המשעשעים לעיתים והדרמטיים במקרים אחרים, והדמויות הצבעוניות והמרתקות והמשונות הן כולן של ל"מ, שלה בכבוד ובזכות.
עניין שאני לא יכולה להתעלם ממנו הוא ההזרמה הכה טבעית של מושגים הלקוחים מעולמות פנטזיה וקסם בתוך העלילה, אף על פי שכולם יודעים שמדובר ככל הנראה בדמיון מפותח של אמילי. ילדים מערבבים דמיון ומציאות באופן חופשי, כך שהמצב החוזר הזה גם ב"אסופית", גם ב"אמילי ממולד ירח" וגם בספריה של פרנסס הודסון ברנט המופלאה- "סוד הגן הנעלם" ו"הנסיכה הקטנה", יוצרים מעין ז'אנר ספרים חדש, שבו, בעיני, בהחלט אפשרי לרשום בתור תת-קטגוריה: "פנטזיה".
במהלך הקריאה, תוך שאני מפזרת לחלל ביטויים נרגשים כמו - "איזה ספר מעולה!" - "אני מתה על אמילי!" – אח שלי שאל את השאלה ההו-כה נוראה ובלתי נמנעת: "את מי את אוהבת יותר, את אן או את אמילי?"
זאת שאלה לא הוגנת, ואני בטוחה שאם אקרא עכשיו שוב את הסדרה של אן אמס כמו ארטיק בקיץ לוהט מרוב אהבה אליה; אני אוהבת את שתי הילדות האלה נורא נורא, וההתבגרות שלהן, הפרידה מן הילדות של שתיהן משאירה לי מן עיוות כואב ולא מוסבר בלב.
ועכשיו באופן קצת יותר אישי: כמו שכתבתי, התזמון היה מושלם. הספר הצליח להציל אותי מעצבונות שונים ומשונים, לגרום לי לצחוק בקול המון פעמים וגם להתרגש מאוד מתיאורים יפהפיים.
אני בטוחה שאני בת ה11 היתה אוהבת את הספר, אבל האם היתי מבינה אותו ואת אמילי טוב כל כך כפי שאני מבינה עכשיו?
אמילי שואפת להיות משוררת/סופרת. יותר מזה- היא מוכרחה לכתוב. זה בנפשה, אין לה ברירה אחרת. "היופי הזה יכאיב לה עד שהיא תכתוב אותו." (עמוד 15).
אני עוד לא גיליתי האם יש לי עתיד בשירה או בכתיבה. עד לפני כמה חודשים היתי כותבת שיר כל יום, ואמנם אני לא נוהגת כמו אמילי ששורפת את שיריה הישנים שעבורה פג קסמם ויופים, אבל היום אני מרפרפת על שלי בעין ביקורתית ולא אוהדת.
אז מה יותר חשוב- תחושת הפורקן המנחמת שבכתיבה? או המקצועיות והדיוק בניסוח ובבחירת המילים הנכונות ביותר? כיום כמעט כל אחד כותב, כמעט כל אחד משורר. האם כתיבה היא מתת שחלק ניחנו בה וחלק לא? אני מאמינה שכן. רק עוד לא יודעת את התשובה לגבי עצמי.
לגבי עצמה, אמילי מאמינה שכן, ואנשים מסביבה טורחים להבהיר לה זאת; אני רק מקוה שיום אחד אכריע האם זה עד כדי כך בדמי ובנפשי עד שאהיה מוכנה לעשות עבור זה המון.
עשרת העמודים האחרונים והמדהימים של הספר, מעין דיאלוג (אבל יותר מונולוג) פנטסטי, מתעסקים בנושא הזה; ומשאירים אותי בסקרנות גדולה לגבי עתידה של אמילי הקטנה ממולד ירח.
בכל אופן, יש ספרי המשך! ואני מקוה מאוד שיתורגם כדי שאזכה לדעת מה עלה בגורל מילותיה של אמילי, ובגורל כישרונה.
ספר נפלא וקסום, המבין לנפשה של ילדה קטנה ומיוחדת מאוד. 5 כוכבים מבהיקים ככוכב השחר.
~סתם נקודה קטנה. יפה מאוד בעיני השיוך בשמות הספרים: "אמילי ממולד ירח", "אן מהחווה הירוקה". אני חושבת שעבור ילדה יתומה, המשמעות של להיות שייכת בגוף ובנפש למקום כלשהו עד שהמקום נכלל בשמה, יש בכך יותר ממה שניתן להבין.
”
