זה הספר השני באותה סידרה שקראתי לאחרונה. נדבן אלמוני השאיר אותם (ועוד כמה) אצל "תחנת הספרים" במושבה הגרמנית.

מאחורי הדמיון במתכונת (עשרים וחמש פרשיות מחיי האיש, מאוירים ומנוקדים), ההבדלים בולטים.

בעוד שרבים מהקטעים על הרבי מלובביץ מדגישים את כשרונו לראות עתידות ונסתרות, הקו השכיח ביותר בסיפורים על הרב עבדיה יוסף ("מרן") מדגיש את בקיאותו המופלגת בכתבי הקודש.

מעשי מרן משתלשלים בארץ ישראל, שכן הוא חי פה מגיל ארבע (עת משפחתו עלתה מעירק). לעומת זאת, מהרגע שהרבי מלובביץ מגיע לברוקלין (1941), נראה ששם הוא נשאר.

נראה שֶמרן בא במגע יותר עם אנשים שמחוץ לעולם החרדי. הוא נוכח פעם אחת באסיפת דיירים. הוא נפגש עם בעלי אולמות ארועים תל אביבים (ומציע פשרה יצירתית לצמצם בחילול שבת). רואים אותו בחדר ניתוח (הכול כבר מוכן אבל ברגע האחרון מרן מבקש הפסקה של כמה שעות כדי שיספיק לסיים חוות דעת שתשחרר אישה עגונה).

בפרשה שהכי אהבתי מככב רה"ם אהוד ברק. מרן הוא אדם עסוק מאד, ויודע ליישב מהר את העניין שהיה על ליבו של ברק. אבל ברק רצה לפטפט אז כשפקעה סבלנותו של מרן הוא הניח את שפופרת הטלפון על השולחן ונתן לברק להמשיך לבד.

אין התייחסות לאריה דרעי.

והבדל אחרון לעומת הספר על הרבי מלובביץ': פה יש התייחסות לפטירתו של מרן .