הרקע להקמת הקבוצה:

האח הגדול שומר עליכם – הספריה ציבורית במדינה דמוקרטית

בחודש נובמבר 2007 נחקק חוק הספריות הציבוריות , אשר קבע כי השאלת ספרים לציבור תהייה חינם ללא תשלום כאשר הספריה תמומן מכספי ציבור.

הרבה מילים נכונות ויפות נאמרו סביב החוק.
כמו למשל המניפסט הזה שמצאתי באחד מהאתרים הרבים של הספריות הציבוריות:
"הספרייה הציבורית היא אחת ההמצאות הגדולות של האדם.
הרעיון העומד בבסיס הספרייה הוא שאוצרות התרבות והרוח שייכים לכל ולפיכך עליהם להיות זמינים לכל.
האפשרות להגיע אל יצירות התרבות למינהן (ולא רק אל יצירות המופת!) זהו מבחנה של החברה. ביסוס אוניברסלי לכך, נמצא ב מנשר אונסקו (1994).
לספרייה הציבורית נגיעה ישירה לדמוקרטיה גם אם הדבר לא נראה בברור ממבט ראשון. היא הדמוקרטיה של הרוח והיא כלי לשוויון הזדמנויות.
(מתוך אתר ספרית כפר סבא- בהנהלת גב' מיכל גאולה)

עד כאן החוק, הכוונות והמילים היפות!
ובמציאות:
לידי הגברת שושי יעקובי, מנהלת הספריה הציבורית, של מועצה מקומית עמק המעיינות, הגיעו 3 עותקים של הספר "אבא הוריד ראש".
הגברת יעקובי החליטה לזרוק אותם!

לספרים שנשלחו, צורף מכתב, המציין כי הספרים נמסרו במתנה, מיועדים למדור מבוגרים בלבד, וכן צורפו למכתב עשרה חוות דעת של קוראים מבוגרים, אזרחים ישראלים אשר קראו את הספר וטרחו לכתוב את דעתם עליו ועל חשיבות של המסרים החברתיים העולים מתוכו. (מצ"ב חוות הדעת שצורפו למכתב) http://cafe.themarker.com/post/1682623/

בנוסף צויין בפניה שהספר עומד בדרישות על פי החוק, (אישור מס'- 002719150) עותקים מימנו נמסרו כנדרש לבית הספריה הלאומית, מדור עותקי חובה, הספר נרשם וקוטלג בקטלוג המאוחד של הספריות בישראל. בנוסף וללא קשר הספר השתתף בשבוע הספר העברי, 2010 בתל אביב ובראשל"צ.

אולם הגברת יעקובי החליטה על דעת עצמה, שהמבוגרים הבאים בצל הספריה "הציבורית-פרטית" שלה, אינם מספיק מבוגרים ואחראים דיים, על מנת שיצליחו בכוחות עצמם, לגבש דעה עצמאית על הספר. היא מראש החליטה בשבילם שהספר "אינו חינוכי!"

--- ראוי לציין כאן, כי ההתנהלות הפרטית של הגברת יעקובי בספריה הציבורית, אינה מאפיינת את כל הספריות בארץ. הספריות הציבוריות בתל אביב, כפר סבא, ירושלים, באר-שבע, נתניה ועוד מקומות – טרחו להודות על קבלת הספרים, הספר מושאל אצלם לציבור הרחב ואפילו נמצא ברשימת המתנה מכובדת.

להערכתי ברוב הספריות אליהם נשלח הספר, נוהגים בו כך ובהתאם לערכים ולחוק הספריות הציבוריות. אבל לצערי, הדוגמא הספציפית שהבאתי כאן, להצרת חופש הדעה בספריות ציבוריות, אינה מקרה בודד.----

ברור כשמש, שכואב לי מאוד לראות את הספר שלי נזרק, במקום שיגיע לעיני הקוראים בישובי עמק בית שאן, וזאת רק בגלל תפיסתה האישית של גברת מסוימת לגבי תרבות וחינוך המבוגרים.
אולם ראוי לעזוב את הכאב שלי האישי שלי בצד ולשאול שאלות כלליות יותר. שאלות אותם בכוונתי להציג במכתב אישי למר שמוליק שם טוב, מנכ"ל מרכז הספריות ולד"ר סנונית שהם, יו"ר מרכז הספריות בישראל ואת תשובותיהם לצרף כאן לדיון הזה:
1. האם יש מקום לצנזורה שכזאת בספריה ציבורית, בהתאם לדעותיו וטעמו האישי של הספרן?
2. האם לא נכון יותר נכון, בספריה ציבורית של מדינה דמוקרטית, לקבוע נוהל שבו ספר השנוי במחלוקת, יעבור סקר של כעשרה קוראים פרטיים, מקרב המנויים של אותה הספריה, ודעתם היא שתקבע?

http://simania.co.il/group.php?groupId=130