ליבי, ליבי- אין הוא אלא רמץ ואפר.
נשמתי- אין היא אלא תהום שאין לה זכר.
חיי- עד מתי, עד מתי אדע קיצים מאוסים ותו לא?
חורפים שבורים קורנים מבעד למראות.
אלי- אייכה?!
אלי- ארור אתה מכל חיית השדה אשר בראת !!!
ויבוא היום- ואנקום
את נקמת שוביי
ואני הוא הסוהר בחלומותיי
ואחיי מריעים, לועגים לחזיונותיי...
טל קופא על פניי, ברד בוער בעיניי,
אביב חדש גוסס לנגד חופיי
והוא יפה מכל סתיו אחר
ואתמכר
ואתנכר
יען כי אין עוד שקיעות בעורקיי-
וקמלו לעד הזריחות בחיוכיי,
ורק אפלות... רק אפלות...
ומראש הצוק הזה, הנישא,
הגאה, הנאה,
אשליך את כל אשר אהבתי ועוד-
והוא יצלול אחריי.
יטבע.
יגווע.
ואעלוז.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה