ירדתי בבנייני האומה מקו 74 הקודם לזה שבו היה הפיגוע, בערך 20 דקות לפני, אולי חלפנו האחד על פני השני.
באמת שאין מילים, ואין ממש מה לומר, חשבתי אולי לצטט שיר של אלתרמן, שהבתים האחרונים שלו מהדהדים בי מאז הטבח באיתמר. השיר אמנם נכתב ב-1942 בטור השביעי בצל השואה האיומה, אבל נראה שלצערנו הוא לא מפסיק מלהיות רלוונטי.
מִכָּל הָעַמִּים / נתן אלתרמן
בִּבְכוֹת יְלָדֵינוּ בְּצֵל גַּרְדֻּמִּים
אֶת חֲמַת הָעוֹלָם לֹא שָׁמַעְנוּ.
כִּי אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים,
אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ.
כִּי אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים,
מִנּוֹרְוֶגִים, מִצֶּ'כִים, מִבְּרִיטִים.
וּבִצְעֹד יְלָדֵינוּ אֱלֵי גַּרְדֻּמִּים,
יְלָדִים יְהוּדִים, יְלָדִים חֲכָמִים,
הֵם יוֹדְעִים כִּי דָמָם לֹא נֶחְשַׁב בְּדָּמִים –
הֵם קוֹרְאִים רַק לָאֵם: אַל תַּבִּיטִי.
וְאוֹכֵל הַגַּרְזֶן בַּיָּמִים וּבַלֵּיל,
וְהָאָב הַנּוֹצְרִי הַקָּדוֹשׁ בְּעִיר רוֹם
לֹא יָצָא מֵהֵיכָל עִם צַלְמֵי הַגּוֹאֵל
לַעֲמֹד יוֹם אֶחָד בַּפּוֹגְרוֹם.
לַעֲמֹד יוֹם אֶחָד, יוֹם אֶחָד וִיחִידִי,
בַּמָּקוֹם שֶׁעוֹמֵד בּוֹ שָׁנִים כְּמוֹ גְדִי
יֶלֶד קָט,
אַלְמוֹנִי,
יְהוּדִי.
וְרַבָּה דְּאָגָה לִתְמוּנוֹת וּפְסָלִים
וְאוֹצְרוֹת-אֳמָנוּת פֶּן יֻפְצָצוּ.
אַךְ אוֹצְרוֹת-אֳמָנוּת שֶׁל רָאשֵׁי-עוֹלָלִים
אֶל קִירוֹת וּכְבִישִׁים יְרֻצָּצוּ.
עֵינֵיהֶם מְדַבְּרוֹת: אַל תַּבִּיטִי, הָאֵם,
אֵיךְ שׁוּרוֹת אֲרֻכּוֹת הֻנַּחְנוּ.
חַיָּלִים וָתִיקִים וִידוּעִים לְשֵׁם,
רַק קְטַנִּים-בְּקוֹמָה אֲנַחְנוּ.
עֵינֵיהֶם מְדַבְּרוֹת עוֹד דְּבָרִים אֲחָדִים:
אֱ-לוֹהֵי הָאָבוֹת, יָדַעְנוּ
שֶׁאַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הַיְלָדִים,
אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ.
שֶׁאַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הַיְלָדִים
לֵהָרֵג מוּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ.
וְאַתָּה אֶת דָּמֵנוּ אוֹסֵף בְּכַדִּים
כִּי אֵין לוֹ אוֹסֵף מִלְּבַדֶּךָ.
וְאַתָּה מְרִיחוֹ כְּמוֹ רֵיחַ פְּרָחִים
וְאַתָּה מְלַקְּטוֹ בְמִטְפַּחַת,
וְאַתָּה תְבַקְשֶׁנּוּ מִידֵי הָרוֹצְחִים
וּמִידֵי הַשּׁוֹתְקִים גַּם יַחַד.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
