הדוב גם כוח, חוסר ויתור, אצילות, דב תמיד בהקשרים של טורף קר אפילו אם הוא צפוני, והנה אחר כך הוא לא חוסך ממנו תארים, אלא הוא "לבן, נדיר, וגאה ביופיו", וקודם "דוב לבן אחד/ מוקף" - אחד מול רבים, ואילו הזאבים שהם בודדים כביטוי "זאב בודד" - בהנגדה שתעצים את ההשתנות שהדובר עובר.
אנפורה עם "הבוקר" - רק התחלות עם סופים אחרים: "על מפתן הדלת" - בין תוך הבית או מחוצה לו, "על הרצפה" - כמו הביטוי על הפנים בערך - שבירת הכלי שתותיר את "עצב הרסיסים הפזורים" אחר כך על "מסלול השמש הקפואה" כהשתקפות האאורה, פנימית וחיצונית, על רצפת הקרח? על פני השמים? ומכאן גם ה"אור אחר וחושך אחר".
וגם האנפורה "דוב לבן" הנשארת אחרי הזאבים להמשיך לגלם את האחר
משפטים נחרצים שנשארו לקבלה עצמית של תובנות חדשות - אמרתי קבלה כי ה"כלי" הוא כזה וגם האור והחושך האחרים. ולא רק קבלה; תחושות של הישמטות והיבלעות וקיפאון ועצב שהוא במטפורה גם (בפיענוח אפשרי המקדים את זמנו) לגרם שמימי של רסיסי האור הצפוני, והמלה "חשתי" כפי שהוא חש מראֶה.
עוד קודם לחלום נגרע חוש השמע למשל - אולי זה עוזר להתמקד בתמונת החלום. זו תנועה מוכרת בחלום שאין מושיע ממנו, אף אחד לא שומע,
ואילו פה עוד מלפני החלום: כיוון שהמצב שבו הוא נתון מודגם כזיכרון מחלום שהוא עבר - זה מסלול השינוי אל תחושת המציאות הנשמטת ומתפענחת במבע הפסיבי שאפיין מלכתחילה על ציר הברירה של הדברים המתגלים ומתכסים, ועדיין דרך פילוס האחר.
יציאה צורך שיבה אפשרית - אני מבקש לחשוב לא רק במוות הפיזי - אלא בזהותו ובזיהוי ההשתנות ובהתבוננות האאורה שסביבה סוד -
אל תשתקי - תניחי גם את הדיבר
סומך עלייך
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
