לכי לך מעימי ושובי שוב ושוב למולדתי,
בקשי במבטך-וארוצץ תירוציי,
הנידי בראשך-ואנפץ מצוקותיי,
ולמענך. רק למענך.
שבי לך בגינת ליבי,
הנעימי זמנן של הפיות, שחקי עם החיות
-ואפילו אלו האפילות-
וחיוך מבויש חלצי, הצילי,
מבין שפתיה של הצינה עצמה.
(ולזאת- רק את יכולה...)
שמיים שכמותך-שמש בעיניך,
ירח וכוכבים בליבך,
וצעדייך – עד למרחקי אופק מיוסר,
עד שאגת ההר ,
עד צווחת הים-
ושותק.
העצימי עוצמתך, הרחיבי ממלכתך,
רפי ידיי הנמרצות,
כווצי את עולמי תכופות,
הטביעי את נשמתי עד כלות
ואשמח. ואשמח.
ולו רק למען חיוך אחד,
אביב חיי,
גומה אחת,
חיבוק אחד ...
ואלפי,
מיליוני אכזבות.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
