פורומים » ציטוטים ושיטוטים
איזה משפט חזק! אני חייב לחלוק אותו עם עוד מישהו. אבל עם מי? כל הסובבים מתרחקים מיד כשהם רואים שאני מרים את מבטי מהספר ומנסה לצוד קרבן. אה! פורום ציטוטים בסימניה! מצאתי את מקומי.
כתיבת הודעה חדשה בפורום ציטוטים ושיטוטים
» נצפה 6561 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 16 שנים ו-2 חודשים אין ספר כה יפה מרתק שכולל הכל מכל כתנך. נראה שכל החוקים בו כה נכונים וכה בריאים .אך מי באמת יצר את ה'... מיה אליה
אנו בני האדם. האמונה שלנו מחזקת אותו.כי הוא היה והוא יהיה....קמה ביתי ושאלה -פתאום אאוט אוף דה בלו-איפה אמא שלו???התעקשה שגם הוא צריך אמא כדי להיות.
ובאמת כה קשה להאמין- שאיננו הוא -וכל התנך והיהדות הן יצירתן של האדם ומצד שני איך אפשר להבין את העיוות הנוראי שנעשה בנו בני האדם.ולמה עלינו לקבל את הניגזר עלינו כתיקון או תשלום על עוונות לא שלנו.
האם האמונה היא צורך קיומו של האדם ואכן באמת הוא (האדם) הוא זה שיצר את הגדול מכולם???
ואיך אפשר להאמין אחרי שחיים בצל סבא וסבתא ניצוליי שואה -שעינהם מתות ונראה שאת המוות הם חיים ולא את החיים."
האם עליי לקבל את השואה והיתמות כגזרה משמיים???כמה מעוות.
כמה לא נכון.
והרי נכתב ממפורש" ויאמר ה' לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" בראשית.
ומי הוא העזר - האישה או הוא עצמו......
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-2 חודשים "הייתי רוצה..." אמרה תשע יהלום. ואז שמה את ידה על פיה והשתתקה. מוריה
"כן..." אמרתי בנימה ידידותית.
"הייתי רוצה לחשוב מחשבה כל כך קשה, עד שלא אוכל לחשוב אותה, אבל אני לא מצליחה"
(סוד הקלפים, יוסטיין גורדר, עמ' 91)
עברו שנים מאז שקראתי הספר, אבל משום מה אני זוכרת את המשפט הזה של תשע יהלום.
אני לא יודעת האם מותר לנו לשאול, אבל מסתבר שזאת בעצם החובה שלנו "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים"
השאלה היא למה שואלים, אם השאלה היא באמת רק ע"מ לדעת את האמת ולהכיר, באמצעות הכלים המוגבלים שלנו, את בורא העולם, אזי מותר לך, ואף חובתך לשאול כל שאלה.
מה שעוד יותר חשוב להבין הוא שלא תמיד יש את הכלים להבין את התשובה, לפעמים התשובה תבטל את הבחירה החופשית שלנו בנושא, ולפעמים, ולפעמים...
אם את לא מכירה את הספר אז בקצרצרה: הספר מספר על מלח שאוניתו נטרפה. הוא ניצול יחידי על אי שופע, יש לו הכל, אבל הוא לבד.
יום אחד הוא מגלה שהוא כבר לא לבד, יש אנשים על האי, ואז הוא מגלה שבבדידותו הוא הקים את חפיסת הקלפים לתחיה ויצר חברה חדשה של קלפים, הקלפים לא יודעין שהוא "ברא" אותם, וזהו ציטוט משיחתו עם תשע יהלום.
בשורה התחתונה, יש לך ילדה מאד נבונה, אבל היא עדיין ילדה. היא מבינה שלכולם יש אמא, ובשבילה אלוקים הוא דמות, בד"כ מזכירים אותו בלשון זכר, אז הוא בטח ילד חמוד עם אבא ואמא, והרי גם לגננת (שהיא, בואו נהיה כנים בטח הסגנית של אלוקים, לפחות!) יש אבא ואמא ואפילו לסבא ולסבתא, לכוווווווווולם יש הורים.
אבל מי שברא עולם כלשהו, לעולם יהיה מעל לכללי העולם הנברא, והראשון בשלשה עשר עיקרי האמונה הוא שאנחנו מאמינים באחדות האל, הוא לא הראשון, אחרי הראשון תמיד בא השני. הוא יחיד שאין עוד דומה לו.
"לך דומיה תהלה" - את בטח מכירה הרבה שמות: שם הוי"ה שאנחנו לא הוגים על שלל צורותיו, אלוקים, שדי, אהיה אשר אהיה, א-ל וכו'.
כל אחד מהשמות בא לסמל אחת מהדרכים בהן הקב"ה מנהיג (מנהל) את העולם הזה (כי הוא ברא גם עולמות אחרים שאת רובם אין לנו בכלל יכולת לתפוס ולהבין, ולכן אנחנו לא מתיימרים להבין אותו)
כשאנחנו קוראים לו באחד השמות, אנחנו מיידית מתייחסים לפן מסויים מאד בקב"ה ולכן רק בדממה ניתן לתפוס קצת יותר מהמהות האמיתית שלו.
כמובן שהנושא ארוך ומורכב מאד ואת רובו אני לא יודעת, אבל אולי זוהי נקודת התחלה.
בהצלחה
שבוע טוב!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-2 חודשים אולי יום אחד גם אני אגיע למקום של שלווה שלא אצליח "לחשוב מחשבה כל כך קשהעד שלא אוכל לחשוב אותה" מיה אליה
-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים אולי אנחנו צריכים ללמוד קצת מזושא היקר שלנו שלומית
בדיוק היום הזכירו לי את הסיפור
זושאל'ה שלנו ישב בבית הכנסת (בית המדרש?) ולמד תורה
באו אליו ושאלו, זושא איך אתה יושב ולומד תורה בשלוה, אשתך והילדים בוכים מרעב
ענה להם הם בוטחים בי שאני אביא להם אוכל, לכן הם בוכים
אני בוטח בקב"ה שיביא לנו אוכל, לכן אני לא בוכה
(לכל מי שלא אהב את הסיפור, תכירו קצת את זושא לפני שאתם מגיבים, כי כבר ראינו שרבונו של עולם תמיד דאג שלזושא יהיה אוכל, אבל זה כבר סיפור אחר)
אבל אנחנו הפשוטים יותר, השפוטים של מסלאו, נאלצים להסכים איתך, הרבה יותר קל להסכים איתך מאשר להיות זושא
למרות שהיינו מעדיפים רעיונית להיות זושא ובאופן מעשי גבוה גבוה בפירמידה של מסלאו ידידנו היקר שמספק לנו תמיד (לפחות לי, אבל תמות נפשי עם פלשתים) תירוץ להתבוססות הקבועה בבינוניות כשאין לי חשק לגדול קצת, או ע"מ להשמע חכמה, כשאני במוחין דקטנות
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים לא.אינני מכירה את זושא או מסלאו. אולי ממקום זה-אין אני יורדת לסוף דעתך.!!!! מיה אליה (ל"ת)
-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים ואם את לא מכירה אז... שלומית
גוגל יש? ב"ה
בקצרצרה כי הזמן מאוד דוחק היום, ר' זושא מאניפולי היה יהודי פשוט ונחמד מאןד שהגיע לדרגות גבוהות ביותר, בחיים קשים ביותר.
אחד הסיפורים המדהימים בעיניי הוא דוקא סיפור ששמעתי בהרצאה ולא קראתי, כל שאני זוכרת רק קוים כלליים
שני אנשים התלוננו על מחסור, אוי אוי אוי רבי איך אפשר להסתדר כך?
הרב שלח אותם אל ר' זושא והם כבר היו בטוחים שהוא איזה גביר חשוב
נוסעים בדרך שלא נגמר, ממש סוף העולם
בדרך עוברים הרבה עיירות, כל אחת עלובה מקודמתה, אבל העיירה של זושא, דבר עלוב כזה לא ראו מעולם
הבית של זושא בקצה בעירה העלובה, הבית שלו העלוב ביותר בעיירה
זושא בדיוק ישב לאכול ארוחת צהריים, אז האורחים יושבים אתו. מגישים מרק.
פעם הצלחות היו ממתכת, ואם צלחת נשברת, העניים היו מלחימים אותה.
צלחות שעברו כ"כ הרבה הלחמות הם מעולם לא ראו
בהשתאות הם מרימים את הצלחות ולא מפסיקים להתבונן בהלחמות, כמה עניים בני הבית.
זושא מיד קפץ ממקומו וצעק "לא תחמוד לא תחמוד" יהודים אסור לחמוד, קחו את הצלחות במתנה, הצלחות שלכן אבל אל תחמדו
ודרך אגב, זושא היה גאון, תלמיד חכם מובהק, אבל הוא גם היה אדם פשוט, הכוונה בפשוט היא שהוא כ"כ מחובר אל עצמו ואל בוראו שכל הדברים האחרים נראו טפלים ותפלים.
יש הרבה יספורים על זושא, אבל אני חושבת שיותר מכולם מאירה את דמותה האימרה שמביאים בשמו
" רבי זושא היה אומר :
ביום הדין כאשר ישאלני בורא עולם – מדוע לא היית משה רבינו?
אדע מה להשיב.
אך אם ישאלוני – מדוע לא היית אתה, זושא ?
יסתתמו טענותי "
לכן, מיה יקרה תמשיכי לשאול, העיקר שתשאלי מכוונה נכונה ורצון להקשיב ולדעת שלמרות הרצון שלנו אנחנו לא תמיד יכולים להבין.
אגב, אוהבים להזכיר את מסלאו, חכמה בגויים תאמין, תוכלי למצוא תחת "הפירמידה של מסלאו" הוא טען שיש דדגות או תנאים שאם חסר לאדם השלב הראשון (צרכים פיזולוגיים) הוא לא יוכל להגיע אל השלב השני (ביטחון) וכן הלאה
כמובן שבאופן הכללי ביותר הוא צודק, אבל הנה זושא ורבים אחרים מוכיחים לנו שתמיד יש יוצא מן הכלל, ויש הרבה יוצאים מן הכלל
כמו שאמר אלעזר בן דורדיא: אין הדבר תלוי אלא בי - רק אני מחליט במה אני בוחר
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-1 חודשים אשרייך. אני עוד בוהה במטלות יום השישי.אך- מיה אליה
עכשיו הבנתי את אשר עמד מאחורי דברייך.
שמחה אני להסבר שלך.וכמובן מה שעמד מאחוריו...
שתהייה לך שבת שלום.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
לפני 16 שנים ו-2 חודשים "אל ינסה האדם לחקור את המופלא" האם מנקודה זאת מגיעה האמונה לשלמותה. האם השואל לא נחשב לדתי.לפי תגובתה של מיה אליה
זרש קרש אף בשאלותיי לא כיבדתי את המקום אליו נכנסתי.
האמונה משרה על האדם שלווה. יש בה הרבה רוגע כאשר דברים שנגזרים עלינו באים ממקום שאין עליו עוררין ועלינו לקבל ולהשלים.
האם מי שלא הושרשו בו דברים אילו לעולם לא ימצא שלווה.(אלה אם כן ימצא את הה'החילוני-לפי סיפרו של חנוך דאום-ה'לא מרשה)
האם לפי מוטו זה יש בנו רק את ארבעת הבנים- את החכם,התם,הרשע וזה שאינו יודע לשאול.
לא .לא קראתי את הספר.
אך יכולה אני לחשוכ מחשבות בה קשות עד שאיני מסוגלת להכיל את המחשבה.
את בנותיי איני מכניסה למקומות אילו.לא בכדי מצאתי את עצמי מכניסה אותם לגנים ממלכתיים .אמנם אין עליהן גזרות של לבוש או מחסור בסיפורים ויצירות אך הדת הושרשה בהן עד כמה שילד יכול להכיל. ואם חשבתי שתמיד בריצותיי לחפש להן גנים שיהיו להן מקום חם ושומר-למרות המרחק מהבית והקושי הרב בבקרים.היו בעצם יד מכוונת.
למרות כל שאלותי יהודייה אני.הרוגע שהאמונה נתנה בבנותי ,רוב הזמן שאינני נכנסת למקומות של מחשבה שאין להם לילה ויום,היא זאת שהיתי רוצה שיהיה בי.
נראה שפיספסתי ספר בחיי. ועלי להכניסו לסיפרייה.שלך מיה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 16 שנים ו-2 חודשים האם לבורא יש אמא? דיון פילוסופי
שלום מיה,
ניתן לבחון את ההנחה שלבורא יש בורא (אמא) מבחינה לוגית ולהגיע למסקנה לוגית, תחזיקי ראש:
את בעצמך היא ההוכחה למציאות הבורא: אם נוכיח שאת נבראת ולא בראת את עצמך, מוכרח שמי שקדם לך, ברא אותך. אם אני נבראתי (ע"י אימי ואבי), ואמא שלי נבראה, ואבא שלה וכן הלאה, מוכרח שיש בורא שקדם לכל הנבראים, עד כאן פשוט. כמו כן, מוכרחים לומר שלבורא הראשון לא היה בורא, כי אם לבורא הראשון היה בורא, גם הוא היה נברא, ונברא בלי בורא – לא אפשרי. לכן מוכרח שיש בורא ראשון שברא את כל הנבראים, ושהוא בעצמו לא נברא, כי אם כן, היו נבראים בלי בורא – וזה אי אפשר.
הסבר: לבריאה יש בורא שאינו ממין הבריאה משום שאני לא בראתי את עצמי. אם נניח שבראתי את עצמי, יש שתי אפשרויות:
1. אני הייתי לפני שבראתי את עצמי.
2. לא הייתי לפני שבראתי את עצמי.
אם הייתי לפני שבראתי את עצמי, לא הייתי צריך לברוא את עצמי – כי כבר הייתי, ולא היה מה לברוא.
אם לא הייתי לפני שבראתי את עצמי, איך נהייתי – הרי לא הייתי על מנת לברוא את עצמי.
המסקנה הלוגית הזו נכונה לגבי עצמי באותה מידה שהיא נכונה עבור כל חלקיק חומר, גם חלקיק החומר הראשון של היקום. מכאן מוכרח שנבראתי על ידי מי שקדם לי, כלומר כל נברא לא ברא את עצמו, כיוון שאם הוא היה לפני – הוא היה נצחי ולא היה צריך לברוא את עצמו, ואם הוא לא היה לפני – הוא לא היה יכול לברוא את עצמו, כי הוא לא היה.
מכאן, שהנבראים בעצמם מעידים על כך שיש בורא.
אם לבורא יש בורא, מוכרח שגם הוא נברא. אם יש רק נבראים כל הזמן - בלי בורא ראשון, אני לא יכול להיות פה, כי הנבראים עצמם הם העדות לכך שיש בורא בעצם זה שהם לא בראו את עצמם, לכן מוכרח שמישהו קדם להם. אם כן, מוכרח שיש בורא לכל הנבראים, ומוכרח שלו עצמו אין בורא, אחרת יש נבראים בלי בורא, וזה הוכחנו שלא אפשרי.
כעת נדון במצב שבו יש בורא-נברא עד אינסוף בלי הפסקה, כלומר שאין בורא ראשון.
שוב שתי אפשרויות:
1. המצב הזה מוכרח – כלומר תנועה מעגלית שבה אין התחלה ואין סוף - חייב להיות מכריח שנמצא מחוץ למערכת הנבראים לאורך כל הנצח, שמכריח את כל המוכרחים, לברוא מוכרחים אחרים שיבראו עוד מוכרחים וכן הלאה.
2. המצב הזה לא מוכרח, כלומר המציאות שבה יש בורא-נברא-בורא-נברא יכולה להיפסק, אז יש לו סוף והתחלה (בנקודת זמן כלשהי) ולכן מחוייב שהיה ראשון לכל הנבראים, והוא גם יכול להפסיק. אגב, המדע בעצמו טוען שהיתה נקודת התחלה, קוראים לזה 'ביג בנג'.
דבר נוסף: כל נברא מוגבל על ידי המגביל שלו, לדוגמא: הכסא שעליו את יושבת הוגבל על ידי הנגר שלו שהגביל אותו בגבולותיו הקיימים, כמו השמש שמוגבלת במסלולה על ידי מי שהגביל אותה.
לכן, מוכרח שלכל המוגבלים יש מגביל שאינו מוגבל בעצמו, כי אם הוא מוגבל – יש מגביל מעליו שהגבילו. מכאן שנצטרך להגיע לראשון שהגביל את כל המוגבלים – הבורא שברא את כל הנבראים, שאינו מוגבל בעצמו.
לכל מוגבל יש מגביל, כיוון שאם הוא הגביל את עצמו, הרי שבכוחו גם לצאת מהגבלתו. אם המוגבל המציא והגביל את עצמו, הוא בעצמו לא מוגבל, כיוון שבאותה מידה אם הוא הגביל את עצמו, הוא יכול לצאת ממוגבלותו האחת ולעבור להגבלה אחרת. אם המחשב שלפנייך המציא את עצמו והגביל את עצמו, הוא יכול להחליט שעכשיו הוא רוצה להיות כרית או גלקסיה. אם המוגבל הוא הממציא והבורא של עצמו אז הוא לא מוגבל. אם הוא לא יכול לזוז ממצבו, כלומר הוא קבוע בגבולותיו - הוא מוגבל בגבולותיו על ידי מגביל שקדם לו.
מכאן, שאנו רואים בחוש רק את המוגבלים, וחייבים להניח שהמגביל לכל המוגבלים הוא גדול מסך המוגבלים שהגביל, אחרת איך היה יכול מגביל קטן מהם להגביל את מרחבי הגלקסיות כולם? לכן מוכרח שהמגביל לכל המוגבלים – קודם לכולם כי הוא הגביל אותם. לפי הערכת המדע, היקום קיים 15 מיליארד שנה לכל היותר, כלומר לחומר יש גיל והוא מוגבל ומדיד מעצם הגדרתו כחומר. מי שמניע את העולם ומסדר אותו, הוא מי ששולט על כל הגלקסיות ועל הבריאה כולה ומגביל אותה למימדים אותם אנו מכירים.
מכאן נובע שהבורא הוא כל יכול, אחרת הוא מוגבל בעצמו. אם נאמר שיש שני כל-יכול, הרי שאחד מהם יכול להגביל את השני (כיוון שהוא כל יכול) ואז השני הוא מוגבל (ולא כל יכול), או להפך.
נמצא שיש בורא לכל הנבראים, שהוא מגביל לכל המוגבלים ואינו מוגבל בעצמו, שהוא כל-יכול, אחד ולא יותר.
עד כאן הנסיון להסקה הלוגית, ואני מקווה שהצלחתי לנסח בצורה בהירה את המהלך.
עם ישראל עבר במהלך הדורות אינספור נסיונות השמדה וכליון שהשואה היא ככל הנראה הנסיון המשמעותי ביותר ובכל אופן הקרוב אלינו ביותר. אנחנו כנבראים מוגבלים לא יכולים להתיימר להבין את מה שעומד מאחורי נסיונות ההשמדה הללו, וברור שהשואה היא דבר מעוות וחסר כל הגיון למי שלא רואה את כל התמונה כולה.
יחד עם זאת, העובדה שעם ישראל שרד את כל נסיונות ההשמדה והשואה בכללותם, נשגבת גם היא מבינתנו (אך איננו רואים אותה כמעוותת), אם לוקחים בחשבון את כל אומות העולם שהיו ונכחדו גם בלי רדיפות. אימפריות קמו ונפלו, עמים נוצרו ונכחדו ועם ישראל שעבר ועובר גלויות (גיאוגרפיות ורוחניות) לעולם עומד עם תורתו בידיו.
ומי אנו שאחרי אלפי שנות תורה ואמונה שהחזיקה אותנו כעם גם כשהיינו מפוזרים ומפורדים על פני קצות תבל במשך אלפי השנים, שנחליט שכל זה לא רלוונטי עבורנו, שמה שכתוב בתורה זה בשביל אלה שחיו אז, אבל היום בעולם המודרני והפוסט מודרני זה פשוט לא אקטואלי?
שבת שלום
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-2 חודשים נצח ישראל / המהר"ל מפראג + BigBang
לביא
בספרו "נצח ישראל", בהקדמה, מביא המהר"ל מפראג דברים דומים:
במה שכל סיבה ראוי שתמצא עם המסובב, ואם לא כן לא היה סיבה באמת. ואם אתה רואה סיבה והוא אינו נמצא עם המסובב, אינה סיבה באמת.
המשל, כאשר אתה רואה שהבונה, הוא הנגר, והוא סיבה אל הבית, והוא מת והבית נשאר, או אם אתה רואה האב, שהוא סיבה אל הבן, והאב מת והבן נשאר, אין עליך לומר שהבנאי הוא סיבה גמורה לבית, או האב סיבה גמורה אל הבן, אל תאמר כך, שהסיבה הוא שצריך שיהיה נשאר עם המסובב, שאם הוא סיבה אליו להיות נמצא, גם הוא צריך לקיומו.
וכאשר נשאר הבית עומד אחר שמת הבנאי, זהו בשביל שלא היה הבנאי סיבה לעמידת הבית ולקיום שלו.
כי לא היה הבנאי סיבה רקבמובן של אלא ←במובן של אלא אל התקרבות העצים זה לזה, ולהניח זה על זה, וכאשר אין הסיבה, לא ימצא התקרבות העצים. אבל קיום הבית הוא לעצמו, כי הארץ הוא נושא אליו.
אם כן הסובב לעמידת הבית הוא הארץ. ובודאי זאת הסיבה היא נשארת עם המסובב, ולא יתכן הסרת הסיבה הזאת וישאר המסובב.
וכן אין האב סיבה אל הבן, אבל האב סיבה אל זריעת הזרע, וזאת הסיבה נשארת, כי אם אין האב אין כאן זריעת זרע. אבל הסיבה המקיים הבן הוא הטבע שנתן השם יתברך אליו.
כי איך יתכן שיתן הסיבה יותר ממה שנמצא בעצמו בו, ואם היה האב סיבה לקיום הבן, אם כן תמצא שהאב יתן לבן יותר ממה שיש בו, כי יתן קיום לבן אף אחר שמת האב בעצמו, ולבנו יש לו חיות אחר מיתת האב, ודבר זה אי אפשר שיתן דבר מה שלא נמצא בו.
אבל סיבת קיומו מסיבה אחרת, הוא השם יתברך, אשר הוא סיבת הכל, ואין סיבה זולתו.
הערה קטנה על דבריך:
"אגב, המדע בעצמו טוען שהיתה נקודת התחלה, קוראים לזה 'ביג בנג'."
המדע לא טוען דבר. השיטה המדעית אומרת, בוא נעלה תאוריה ונמתין איתה עד שיפריכו לנו אותה (וכל תאוריה פחות או יותר מופרכת עם הזמן).
יש תאוריה מדעית מסויימת על תהליך ההתפתחות של החומר שסביבנו, וקוראים לה 'המפץ הגדול' בעברית. יש תאוריות נוספות. כיוון שהידע שלנו עדיין מוגבל למדי, כל אלו הם בגדר מדע בדיוני. התאוריות לאו דווקא מתארות את המציאות אלא משמשות ככלי חישובי.
לדוגמא: x=v*t (קשר בין דרך, מהירות וזמן) שלומדים בתיכון. כבר לפני כמאה שנה הופרכה התאוריה הזו (ע"י איינשטיין), אך היא נוחה לחישובים ונותנת שגיאות קטנות במקרים יום-יומיים.
אז לא לשכוח כשלומדים תאוריות מדעיות:
תבינו את העקרונות שלהם בכדי שתוכלו להשתמש בהם בחישובים ההנדסיים (בתקווה שהגשר לא יקרוס), אך אל תתייחסו אליהם כמתארים באמת משהו בעולם הזה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-2 חודשים המפץ הגדול וחוקי תנועה יחסותיים
תאוריה פיסיקלית, כשמה כן היא: תאוריה, שכל עוד לא הוכחה או הופרכה נחשבת לתאוריה.
תאוריית המפץ הגדול היא תאוריה שעדיין לא הוכחה \ הופרכה אך היא מסתמכת על התפתחות במספר תחומים פיסיקליים (למשל תחום החלקיקים היסודיים) וכן על מדידות טלסקופיות של גרמי השמיים.
לשם השכלה כללית אסביר בקצרה את תאוריית המפץ הגדול:
התגלית שהובילה לתאוריה שייכת למדען בשם אדוין האבל (1929). חמש שנים קודם לכן חקר האבל גרמי שמים דמויי ערפילית בעזרת טלסקופ בקוטר 2.5 מטר, והוכיח כי הערפיליות הללו נמצאות מחוץ לגלקסיה שלנו, ולמעשה הן גלקסיות בפני עצמן. עד אז נחלקו החוקרים האם הגלקסיה שלנו (שביל החלב) היא הגלקסיה היחידה - כלומר היקום כולו או שהיא רק גלקסיה אחת ביקום העצום המכיל גלקסיות רבות. תגליתו התבססה על כך שכוכבים מסוג מסויים פולטים אור שעצמתו משתנה באופן מחזורי, ונמצא קשר בין אורך המחזור לעוצמת האור הממוצעת שפולט הכוכב. הוא גילה כוכבים כאלה בכמה גלקסיות ובעזרת בהירות האור המוחזר חישב את מרחקם מאיתנו, וכך גילה שהן נמצאות מחוץ לשביל החלב.
מספר הגלקסיות שאנו יכולים לראות נאמד ביותר מעשרה מיליארד, כאשר בגלקסיה טיפוסית יש כמאתיים מיליארד כוכבים שהמסות שלהם נעות בין מספר אחוזים ממסת השמש ועד פי מאה ממנה. גלקסית שביל החלב היא ספירלית, יש לה צורת דיסקה שקוטרה 100,000 שנות אור. (מרחק שנת אור הוא 12^10*9.4 ק"מ, בערך). במרכז הדיסקה יש בליטה כדורית שקוטרה כ-15,000 שנות אור, ועובי הדיסקה מסביב לבליטה הוא כ-2000 שנות אור. הגלקסיה שלנו שייכת לקבוצה של 25 גלקסיות קרובות היוצרות אזור שקוטרו כ-3 מיליון שנות אור, המכונה 'החבורה המקומית'. הגלקסיה הקרובה אלינו ביותר רחוקה מאיתנו כ170,000 שנות אור. עד כאן קצת מימדים על היקום בשביל לקבל סדר גודל (עד כמה מימדיו בלתי נתפסים).
לאחר התגלית שפירטתי למעלה, חקר האבל את הספקטרום (קרינה אלקטרו-מגנטית על תחום תדרים) של גלקסיות שאת מרחקיהן מדד. חלק מתחום התדרים הוא תחום נראה כאשר כל צבע תופס תחום תדרים מסויים. עבור כל תדר, ניתן לחשב את אורך הגל שלו. לדוגמא: צבע אדום (בתחתית תחום התדרים הנראה לעין, בתחום הנמוך מתוך תחום התדרים הנראים, אך גבוה מבחינת אורך הגל שלו) ייראה בתחום אורכי הגל 700nm (ננו מטר). לשם השוואה, הצבע הכחול הוא בתדר הגבוה מתחום התדרים הנראים, ואורך הגל שלו הוא כ 400nm.
האבל גילה בספקטרום הזזה לכיוון האדום (אורך הגל התארך) מה שמעיד על התרחקות הגוף. לשם המחשה, תופעת דופלר: כאשר שני רכבים מתקרבים אחד לשני וצופרים, אורך הגל מתקצר, והוא מתארך כאשר הרכבים מתרחקים, וזה מסביר את העליה והירידה הפתאומית בגובה הטון כאשר הרכבים מתקרבים לרגע ומתרחקים אחד מהשני.
אם כך, מגודל השינוי באורך הגל אפשר לחשב את מהירותה של הגלקסיה ביחס אלינו. האבל גילה שהסחת הצבע לאדום (הארכת אורך הגל המעידה על התרחקות) היא גדולה יותר אצל הכוכבים הרחוקים יותר מאשר הכוכבים הקרובים, כלומר הרחוקים בורחים מאיתנו מהר יותר. הוא מצא שיש יחס ישר בין מרחק הגלקסיה למהירות התרחקותה (קבוע האבל). למשל: גלקסיה שמרחקה 30 מיליון שנות אור מתרחקת במהירות 650 ק"מ לשניה, בעוד שגלקסיה שמרוחקת 60 מיליון שנות אור, נעה במהירות 1300 ק"מ בשניה (בקירוב, משום שייתכנו תנועות נוספות המיוחדות לכל גלקסיה שמתרחשות בגלל כוחות כבידה מגלקסיות סמוכות לה).
מסקנה: היקום אינו סטטי אלא מתרחב ומתפשט ומכך אפשר להסיק כי בעבר היקום היה הרבה יותר קטן ודחוס. לפי חישובי האבל, היקום נוצר לפני כ-14 מיליארד שנה. אז, ברגע ההתפוצצות היה כל החומר מרוכז באזור קטן מאוד, נקודתי ומאותו רגע היקום ממשיך להתפשט.
בניגוד לפיצוץ רגיל, שבו חומר נזרק לתוך מרחב קיים, במפץ הגדול המרחב נוצר תוך כדי התפשטותו. במקום לומר שהגלקסיות מתרחקות אחת מהשניה, ניתן לומר שהן נשארות במקומן והמרחב שבינהן הולך וגדל, כמו צימוקים בעוגה תופחת, או כמו סרט מדידה מגומי גמיש שאורכו מטר. אם מותחים אותו, הקווים המסומנים בסנטימטרים מתרחקים זה מזה למרות שהם אינם משנים את מקומם על הסרט. הימתחות קטעי הסרט שבין הקווים היא שגורמת לקווים להתרחק. אם נבחר בקו המסמן 10 ס"מ, נראה שהקווים הסמוכים (9 ו-11 ס"מ) מתרחקים במהירות מסויימת, והקווים שאחרי (8 ו-12 ס"מ) מתרחקים במהירות כפולה, וכן הלאה.
באופן דומה ניתן להסביר את ההסחה לאדום שמתקבלת מהגלקסיות המתרחקות: אם ניקח סרט מדידה ונרטיט אותו, יתפשט בו גל (כמו חבל קפיצה). אם בו זמנית גם נמתח אותו, אורך הגל יגדל ביחס ישר לאורך הסרט, ואורך הגל הוא זה שאחראי על השינוי בצבעים הנראים, כפי שהוסבר למעלה.
הסיבה לכך שהמפץ הגדול מסמן לא רק את בריאת המרחב אלא גם את ראשיתו של הזמן היא דחיסותו האינסופית של החומר בעת המפץ הגדול שגרמה לעיקום קיצוני של המרחב-זמן, שלא איפשר למרחב ולזמן להשתרע אל מעבר לגבולות הצרים של גוש החומר ההתחלתי. מסיבה זו אין טעם לשאול מה היה לפני המפץ הגדול כמו שאין טעם לשאול מה יש מעבר לקוטב הצפוני.
עד כאן להסבר הפשטני על המפץ הגדול. ישנן מספר הוכחות התומכות בתיאוריה וישנן כאלה שסותרות אותה ובכל מקרה זו עדיין תיאוריה, שככל הנראה מצביעה על כך שלמרחב ולזמן יש נקודת התחלה, כלומר העולם אינו קדמון.
לפני כאלפיים שנה נקב רבן שמעון בזמן המדוייק שלוקח ללבנה להקיף את כדור הארץ. מאז מנסה המדע למדוד את משך הזמן הזה ומידי פעם מצליח להתקרב עוד קצת למספר המדוייק:
מסכת ראש השנה (דף כ"ה, עמ' א'): "אמר להם רבן גמליאל כך מקובלני מבית אבי אבא, אין חידושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה ושבעים ושלושה חלקים".
במספרים שאנחנו מכירים, משך הזמן שהלבנה מקיפה את כדור הארץ הוא 29.530594 ימים. המדידות המדעיות העדכניות מדברות על המספר 29.530588 ימים. ייתכן שהמדע עוד יגיע למספר האמיתי וזו רק שאלה של זמן.
באותה מידה אני מניח שמתישהו המדע יתייצב על גילו האמיתי של העולם.
כעת לתיקון עובדות קטן: חוקי הקינמטיקה שמבוססים על חוקי ניוטון תקפים גם היום. התיקון שאינשטיין הגיע אליו היה שיש להתייחס למימדי המערכת כאשר מחשבים מהירויות ומסות. לפי חוקי ניוטון, אם נפעיל כח קבוע על גוף, מהירותו תגדל בתאוצה קבועה, כך שאם נמשיך ונפעיל את הכח, מהירות הגוף תגיע למהירות האור, דבר שאינו אפשרי לפי תורת היחסות.
לשם כך, מכניסה תורת היחסות בעזרת טרנספורמציית לורנץ תיקון בחוק השני של ניוטון: כאשר מהירות הגוף מתקרבת למהירות האור, תוספת המהירות בפרק זמן הולכת וקטנה (התאוצה יורדת), כך שהמהירות מתקרבת למהירות האור אך לא מגיעה אליו לעולם. לעומת זאת, המסה של הגוף (שעל פי חוקי ניוטון לא משתנה כשהמהירות גדלה), הולכת וגדלה. כלומר חלק מהאנרגיה שמושקעת בהוספת מהירות, מגדילה למעשה את המסה שלו.
לדוגמא: מסה של 1KG במנוחה, כשתנוע ב 60% ממהירות האור תהיה 1.25KG, וכאשר הגוף ינוע ב 99% ממהירות האור, המסה תהיה 7KG. לעולם לא ניתן להאיץ אותו למהירות האור משום שאז המסה תהפוך לאינסופית.
אם כך, לא ניתן להשתמש בחוקי הפיסיקה הקלאסית עבור מהירויות שאינן זניחות ביחס למהירות האור ואני מניח שלכך התכוונת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-2 חודשים מהירויות שאינן זניחות לביא
הסבר יפה ומעמיק.
לעניין חוקי הפיסיקה הקלאסית, הם שגויים תמיד, לא רק "עבור מהירויות שאינן זניחות".
אך השגיאה בחישוב עבורנו, בתחום מהירויות איטיות, אינה כה גדולה ולכן אנו מעגלים פינות ומשתמשים בחוקים אלו לחישובים.
בניסוי מדעי בודקים כמה פעמים את אותה תופעה, מקבלים תוצאות שונות, ואז עושים ממוצע ביניהם. יוצא גרף מסויים, ואותו ניתן לתאר בעזרת משוואה (כמה שיותר פשוטה יותר טוב). למה כל מדידה יוצאת שונה? כי יש אין-סוף משפיעים שצריך לתחשב בהם, אבל במשוואה אין מקום לכל אותם נתונים. אז אם הטעות "זניחה" בעינינו, אנו מקבלים זאת ככלל אצבע טוב.
במקרה של תורת הייחסות, איינשטין הוסיף עוד היבט למשוואה.
צריך לזכור שחוקי הפיסיקה לא מתארים משהו באמת, אין לנו את היכולת הזו.
לעגל פינות, ולעשות את ה best-effort שלנו, זה כל שניתן לעשות, ומכך ללמוד על מקומנו בעולם.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-2 חודשים מדע מדוייק ואי וודאות
לא נעים לי לסתור את דבריך אבל כמדומני שדבריך אינם מדוייקים.
חוקי הפיסיקה (אלה שהוכחו, לא התאוריות) הם חוקים מדוייקים להפליא. הסיבות בגללן נקבל תוצאות שונות עבור סדרת נסיונות זהים הן רבות: רעשים חיצוניים, שימוש ברכיבים מעשיים (ולא אידאליים כמו בתאוריה), חוסר דיוק של מכשירי המדידה, השפעת מכשיר המדידה על המדידה עצמה..
אם תיקח מערכת פיסיקלית לנקודה מרוחקת ביערות העד של רוסיה (נקייה מרעשים באופן יחסי), ותקים מעבדה שבה אמצעי המדידה שלך יהיו מדוייקים, ולא ישפיעו בעצמם על המדידה, ותשתמש ברכיבים אידאליים, הנוסחאות הפיסקליות ינבאו במדוייק את המדידה המאה כמו גם את המדידה המיליון.
בעולם המעשי התנאים הללו לא קיימים ולכן מהנדסים מרשים לעצמם להזניח ולעגל מספרים, זאת בתנאי שהם לוקחים מרווח בטחון לתנאים בהם המערכת אמורה לפעול. בעיני זה כל היופי של המדעים המדוייקים.
לכן בתנאים בהם הפיסיקה הקלאסית שמישה, אין צורך בתיקונים הללו, בעוד שבמערכות בהן המהירות אינה זניחה ביחס למהירות האור, מוסיפים את הקבועים שמתקנים את הנוסחאות או משתמשים במשוואות דיפרנציאליות אחרות.
ישנו יוצא דופן אחד בפיסיקה שבו גם בעזרת מכשיר מדידה מושלם לא ניתן להגיע למדידה והוא מתואר על ידי עקרון אי הוודאות של אייזנברג (ושייך לתחום הפיסיקה הקוונטית). העיקרון הוא שישנם זוגות צמודים שבהם ככל שמצבו של אחד מהזוג ידוע יותר, כך יודעים פחות על בן זוגו ולהפך, למשל הזוג מיקום - תנע. ככל שתדע את מיקומו של אלקטרון בצורה מדוייקת יותר, כך המידע על התנע שלו יהיה מועט יותר, כלומר לא ניתן לדעת בוודאות את המיקום ואת התנע בו זמנית.
העקרון הזה מתרחש בסדרי גודל של קבוע פלאנק (34-^10*h=6.626). הבעיה הזו אינה בעיה של מכשיר מדידה כי אם תכונה של הטבע. המשמעות של העקרון הוא שלמעשה, לא ניתן לדעת את המציאות באופן מדוייק. בתנאי הפיסיקה הקלאסית בעיה זו אינה קיימת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-2 חודשים חוקי הפיסיקה, אלה שהוכחו לביא
מיכאל,
"חוקי הפיסיקה, אלה שהוכחו" - אין כזה דבר.
הוכחה יש שמתמטיקה, בה אנחנו הגדרנו את החוקים ועל בסיסם, בעקרונות לוגיים, יכולים אנו להוכיח ולהפריך טענות.
בפיזיקה אין חיה כזו. (כיון שאיננו יודעים מהם החוקים)
אף אחת מהתאוריות הפיזיקליות (כך הן נקראות) לא הוכחה, כיוון שאין אפשרות *בהגדרה* להוכיח אותן.
קרל פופר, בספרו "הלוגיקה של הגילוי המדעי" טוען שערכה של תאוריה מדעית נמדד רק בניסיונות להפריכה. כלומר, זה שעשית כמה ניסויים למחאת לעצמך כפיים לא נותן ניקוד לתאוריה, אלא כמות הניסויים שבוצעו בנסיון להפריך אותה ונכשלו.
'עקרון תערו של אוקאם': למצוא את המודל הפשוט ביותר המסביר את התופעות הנצפות.
אתן לך דוגמא: מרחק בין שני עצמים.
הכי פשוט - להגיד שהוא קבוע, ושווה X.
אבל אז הם מתחילים לזוז..
טוב נו, אז נסתבך קצת ונגיע ל x+vt
אבל הם זזים במהירות לא קבועה..
אז עוד קצת מאמץ ונשים גם את התאוצה בפנים
רגע, אבל מיכאל הזכיר את עיקרון אי הודאות, אז התוצאה שנקבל שגוייה גם בגללו.. (בכל תנאי, גם כשהגופים נחים ואינם זזים)
ומה עם כל שאר הגורמים שלא חשבנו עליהם והזנחנו אותם?
אם תתמקד בפני השטח של אחד הגופים.. מה התאוריה המקובלת היום אומרת.. משהו כמו: החומר מורכב מאטומים המורכבים מגרעין וסביבו מתעופפים כמה חברים. וביניהם? שום כלום. והאטומים עצמם זזים, והאלקטרונים עוברים לפעמים מאטום לאטום.
אז מאיפה אתה בעצם מודד, ואת מה אתה בעצם מודד?
כל מה שיש לך זה משוואה קלאסית שכאשר מתקיימים תנאים מסויימים מאוד, יתפלגו השגיאות שהיא תתן לפי עקומה ידועה.
יש פה כללי אצבע נהדרים אבל אמת או הבנה של המציאות, לא בנמצא. ולטעון אחרת זו הטעייה או אשלייה.
* את דעתי בנושא גיבשתי במהלך לימודים בטכניון, כשנוכחתי לדעת שלפרופסורים המכובדים ולספרי הלימוד אין הסבר לשום דבר, רק כללים ושיטות לחשב ולהגיע לתוצאות עם טווח שגיאה ידוע, עטופים בתוך סיפור כך שיהיה קל לנו לזכור ולהשתמש.
תוספת: איינשטיין, בהרצאותיו מציין לגבי כוח המשיכה בין שני גופים טעונים:
Further, it follows from experiments that this force is inversely proportional to the square of the distance, so that we have:
F=k*(e1*e2)/r^2
מסיקים מניסויים. זו השיטה המדעית ואין בלתה. ניסויי וטעייה, ושוב פעם טעייה. [ממש כמו בחיינו אנו]
המקור:
http://www.alberteinstein.info/PDFs/CP3Doc11_English_pp251-327.pdf
ראה עמוד 252
[כתב היד שלו, והסיכום הרצאות שלו מעניינים בלי קשר]
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-2 חודשים מדע כמעט מדוייק
הצדק איתך ותודה על הדוגמאות הממחישות.
בפיסיקה, שלא כמו במתמטיקה, אין דבר כזה שנקרא הוכחה אלא ניסוי שמעיד על אופי התנהגות החומר, שמעיד על כך שגם בניסוי הבא בתנאים זהים תתקבל אותה תוצאה, לפחות בקרוב. בכל ניסוי תמיד יכול אלקטרון לברוח ולשנות במעט את התוצאה ודוגמא לכך היא דואליות הגל-חלקיק. בפיסיקה יישומית מתייחסים אל כללי האצבע כמתארים בצורה מושלמת (בקרוב טוב) את התנהגות החומר, והסטיות שמתקבלות מהזנחת אי הוודאות המוחלטת בטלות ביותר משישים, כך שבאופן מעשי, אם תשחזר את ניסוי האפקט הפוטו-אלקטרי באותם תנאים שבהם הרץ ביצע אותו תגיע לאותן תוצאות, פלוס מינוס כמה אלקטרונים שהלכו לטייל במרחבי אי הוודאות.
מחל לי השורה הפותחת בהודעה הקודמת, ותודה על המאמר שצירפת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
לפני 16 שנים ו-2 חודשים היי מיכאל -דברייך בה יפים ומרגשים שכמעט ברחתי מהן.עוד אפנים אותן.תודה לך.מיה מיה אליה (ל"ת)
-
לפני 16 שנים ו-2 חודשים אגב המפץ הגדול "ביג בנג" מוריה
לתהליך שקדם למפץ הגדול המדענים קוראים singularity מהמילה single כמובן.
מצב של אחידות או יחידות אם תרצו. כמובן שהכוונה היא לאחד יחיד ומיוחד
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 16 שנים ו-2 חודשים יותר מעניין לדעת אם יש לו פופיק, לא? זרש קרש (ל"ת)
-
-
