"בבקשה, אל תתקשר אליי יותר, כי אני לא יכולה" לחשתי לו כדי שלא ישמעו.
"אבל תביני, אני מאד רוצה לשמוע את הקול שלך".. כך אמר לי.
התביישתי, כי באמת אני לקויית שמיעה, אני לא יכולה, לא יכולה לדבר, ותמיד התכתבתי עם כולם באסמסים, אבל הפעם הוא מבקש ממני שאשמע אותו.
שתקתי, לא ידעתי איך להביר לו. ולו היה קשה להיות איתי בקשר מפני שלא יכלתי לשמור איתו קשר, היה קשה. התקשורת..המרחק...
ואז נותקנו.
(כל כך רציתי אותו, אהבתי אותו, רציתיי אותו קרוב אליי, אך הוא היה רחוק, רחוק....)
עברו מס חודשים, אפשר לציין חצי שנה אחרי..
הכרתי מישהו שהוא חירש, לא שומע בכלל את הצלילים... ואפילו גם לא מדבר.
יצאתי איתו בפעם הראשונה...
ישבנו, מול הים...
שמעתי את הגלים, ואת הרוח...
והוא לא שמע.
החזקתי איתו יידים, וחיבקתי אותו
רציתי לבכות..
כי הבנתי, שבאמת,...
גם כשאנחנו לא שומעים, אנחנו עובדים קשה, מאוד כקשה כדי להיות כמו כולם....:)
וזהו,.. סתם רציתי לשתף אותכם...
ואת הצ'אנס שהשומע לא נתן לי להיות קרובה אליו, אני אתן צ'אנס לילד החירש....
(מקוה שהבנתם את כלל הסיפור....ובכלל מה התכוונתי....)
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
