רצבי שלום
'- - - אָז עַכְשָׁו לַחֲצוֹת... הַזְּמַן תָּם', אֲנִי מְזָרֵז אֶת עַצְמִי. לֹא שֶׁאֲנִי מְצַפָּה לְאֵיזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁיֵּעָשֶׂה עַכְשָׁיו עַל-יָדִי. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הוּא לֹא יֵעָשֶׂה. בְּגִילִי אֵינִי יָכוֹל עוֹד לָתֵת אֵמוּן לֹא בְּכוֹחַ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלִּי. אֲבָל לֹא זֶה הָעִיקָר. הָעִיקָר הוּא, אֲנִי חוֹשֵׁב, שֶׁאֵינִי יָכוֹל לָתֵת אֵמוּן בַּמַּעֲשֶׂה גּוּפוֹ. אִם אֲנִי בּוֹחֵן אֶת דַּרְכִּי עַד כָּאן, עַד הַיּוֹם, עַד הָרֶגַע הַזֶּה שֶׁבּוֹ אֲנִי עוֹמֵד אֶל מוּל שׁוּם מָקוֹם וּמְזָרֵז אֶת עַצְמִי לַחֲצוֹת אֶת מַה שֶּׁכְּבָר לֹא אָעֵז לַחֲצוֹת, וְשֶׁאַף אִם אֶחֱצֶה אוֹתוֹ דָּבָר לֹא יִקְרֶה, אֲנִי חַיָּב לְהוֹדוֹת שֶׁלֹּא כּוֹחִי וְעוֹצֵם יָדִי הֱבִיאַנִי עַד הֲלֹם. לֹא שֶׁלֹּא הָיָה לִי חֵלֶק. הָיָה וְהָיָה. אֲבָל, חֶלְקֵי הָיָה לֹא יוֹתֵר מִתְּגוּבָה לֹא-רְצוֹנִית לַקּוֹרֶה אוֹתִי. מִצְמוּץ עַיִן מוּל אוֹר סַנְוָרִים, הֲרָמַת יָד וְכִסּוּי הַפָּנִים כְּדֵי לְהִתְגּוֹנֵן מֵהַמַּכֶּה, חִיּוּךְ מְבֻיָּשׁ, הִרְהוּרִים, זִקְפָּה וַאֲפִילוּ תְּפִילָה. וּבְכָל זֹאת, אֲנִי מַמְשִׁיךְ, אֵין זֶה דָּבָר שֶׁל מַה בְּכָךְ. כִּכְלוֹת הַכֹּל גַּם תְּגוּבָה לֹא רְצוֹנִית מַשְׁאִירָה אֶת חוֹתָמָהּ. הַזְּרִימָה לְאַחֲרֶיהָ אֵינָהּ זוֹ שֶׁהָיְתָה. הִיא מְשַׁבֶּשֶׁת אוֹתָהּ. מַכְנִיסָה לְתוֹכָהּ אֵלֵמֶנְט חָדָשׁ. כִּיווּנַה שֶׁל הַזְּרִימָה אַף הוּא הִשְׁתַּנֵּה מַשֶּׁהוּ, וְהַרְבֵּה שִׁנּוּיִים קְטַנִּים, אֲנִי מוֹסִיף בִּתְרוּעָה כִּמְנַצֵחַ, סוֹפָם שִׁנּוּי גָּדוֹל. וְאוּלַי אוּלַי, אֲנִי מַמְשִׁיךְ בַּחֲשָׁשׁ, כָּאן עֲשׂוּיָה לִהְיוֹת גַּם הַתְחָלָה גְּדוֹלָה, חֲדָשָׁה. וְגוֹרֵם מְשַׁנֶּה זֶה הוּא שֶׁלִּי. כֵּן, אֲנִי מַסְכִּים, הוּא לֹא רְצוֹנִי. אֲבָל בְּכָל זֹאת. אִם בְּרֶגַע שֶׁאֲנִי מֵגִיב אֲנִי מְשֻׁכְנַע שֶׁזּוֹ תְּגוּבָה שְׁקוּלָה הַהוֹלֶמֶת אֶת הַמַּצָּב מַה חֲשִׁיבוּת יֵשׁ לָעֻבְדָּה שֶׁבְּנִיתּוּחַ אַחֲרוֹן יִטָּעֵן כְּנֶגְדִּי שֶׁתְּגוּבָתִי הָיְתָה לֹא רְצוֹנִית. הָעִיקָר הוּא שֶׁחָשַׁבְתִּי וְתִכְנַנְתִּי אֵי אֵלֶּה מַהֲלָכִים. וְאִם בְּחֶשְׁבּוֹן אַחֲרוֹן יִסְתַּבֵּר שֶׁגַּם זֶה אֵינוֹ חוֹרֵג מֵהָאִי-רְצוֹנִיוּת הַמְאַפְיֶנֶת אֶת חַיַּי וְאוּלַי אֶת הַחַיִּים בִּכְלָל אָז מַשְׁמָע רַק שֶׁאֵלֶּה הֵם הַחַיִּים. נֶגֶד זֶה אֵינִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר. אָז, יְהִי כָּךְ. אֲבָל עַכְשָׁיו לַחֲצוֹת! לַחֲצוֹת כְּבָר, אֲנִי שָׁב וּמְזָרֵז אֶת עַצְמִי
'- - - אָז עַכְשָׁו לַחֲצוֹת... הַזְּמַן תָּם', אֲנִי מְזָרֵז אֶת עַצְמִי. לֹא שֶׁאֲנִי מְצַפָּה לְאֵיזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁיֵּעָשֶׂה עַכְשָׁיו עַל-יָדִי. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הוּא לֹא יֵעָשֶׂה. בְּגִילִי אֵינִי יָכוֹל עוֹד לָתֵת אֵמוּן לֹא בְּכוֹחַ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלִּי. אֲבָל לֹא זֶה הָעִיקָר. הָעִיקָר הוּא, אֲנִי חוֹשֵׁב, שֶׁאֵינִי יָכוֹל לָתֵת אֵמוּן בַּמַּעֲשֶׂה גּוּפוֹ. אִם אֲנִי בּוֹחֵן אֶת דַּרְכִּי עַד כָּאן, עַד הַיּוֹם, עַד הָרֶגַע הַזֶּה שֶׁבּוֹ אֲנִי עוֹמֵד אֶל מוּל שׁוּם מָקוֹם וּמְזָרֵז אֶת עַצְמִי לַחֲצוֹת אֶת מַה שֶּׁכְּבָר לֹא אָעֵז לַחֲצוֹת, וְשֶׁאַף אִם אֶחֱצֶה אוֹתוֹ דָּבָר לֹא יִקְרֶה, אֲנִי חַיָּב לְהוֹדוֹת שֶׁלֹּא כּוֹחִי וְעוֹצֵם יָדִי הֱבִיאַנִי עַד הֲלֹם. לֹא שֶׁלֹּא הָיָה לִי חֵלֶק. הָיָה וְהָיָה. אֲבָל, חֶלְקֵי הָיָה לֹא יוֹתֵר מִתְּגוּבָה לֹא-רְצוֹנִית לַקּוֹרֶה אוֹתִי. מִצְמוּץ עַיִן מוּל אוֹר סַנְוָרִים, הֲרָמַת יָד וְכִסּוּי הַפָּנִים כְּדֵי לְהִתְגּוֹנֵן מֵהַמַּכֶּה, חִיּוּךְ מְבֻיָּשׁ, הִרְהוּרִים, זִקְפָּה וַאֲפִילוּ תְּפִילָה. וּבְכָל זֹאת, אֲנִי מַמְשִׁיךְ, אֵין זֶה דָּבָר שֶׁל מַה בְּכָךְ. כִּכְלוֹת הַכֹּל גַּם תְּגוּבָה לֹא רְצוֹנִית מַשְׁאִירָה אֶת חוֹתָמָהּ. הַזְּרִימָה לְאַחֲרֶיהָ אֵינָהּ זוֹ שֶׁהָיְתָה. הִיא מְשַׁבֶּשֶׁת אוֹתָהּ. מַכְנִיסָה לְתוֹכָהּ אֵלֵמֶנְט חָדָשׁ. כִּיווּנַה שֶׁל הַזְּרִימָה אַף הוּא הִשְׁתַּנֵּה מַשֶּׁהוּ, וְהַרְבֵּה שִׁנּוּיִים קְטַנִּים, אֲנִי מוֹסִיף בִּתְרוּעָה כִּמְנַצֵחַ, סוֹפָם שִׁנּוּי גָּדוֹל. וְאוּלַי אוּלַי, אֲנִי מַמְשִׁיךְ בַּחֲשָׁשׁ, כָּאן עֲשׂוּיָה לִהְיוֹת גַּם הַתְחָלָה גְּדוֹלָה, חֲדָשָׁה. וְגוֹרֵם מְשַׁנֶּה זֶה הוּא שֶׁלִּי. כֵּן, אֲנִי מַסְכִּים, הוּא לֹא רְצוֹנִי. אֲבָל בְּכָל זֹאת. אִם בְּרֶגַע שֶׁאֲנִי מֵגִיב אֲנִי מְשֻׁכְנַע שֶׁזּוֹ תְּגוּבָה שְׁקוּלָה הַהוֹלֶמֶת אֶת הַמַּצָּב מַה חֲשִׁיבוּת יֵשׁ לָעֻבְדָּה שֶׁבְּנִיתּוּחַ אַחֲרוֹן יִטָּעֵן כְּנֶגְדִּי שֶׁתְּגוּבָתִי הָיְתָה לֹא רְצוֹנִית. הָעִיקָר הוּא שֶׁחָשַׁבְתִּי וְתִכְנַנְתִּי אֵי אֵלֶּה מַהֲלָכִים. וְאִם בְּחֶשְׁבּוֹן אַחֲרוֹן יִסְתַּבֵּר שֶׁגַּם זֶה אֵינוֹ חוֹרֵג מֵהָאִי-רְצוֹנִיוּת הַמְאַפְיֶנֶת אֶת חַיַּי וְאוּלַי אֶת הַחַיִּים בִּכְלָל אָז מַשְׁמָע רַק שֶׁאֵלֶּה הֵם הַחַיִּים. נֶגֶד זֶה אֵינִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר. אָז, יְהִי כָּךְ. אֲבָל עַכְשָׁיו לַחֲצוֹת! לַחֲצוֹת כְּבָר, אֲנִי שָׁב וּמְזָרֵז אֶת עַצְמִי