אתמול בלילה, הוזמנתי לבית ההורים של חברת ילדות שלי כדי לנבור בשני ארגזי ספרים ישנים ולחפש ספרים שארצה...
זו, בפני עצמה חוויה נפלאה. הריח והצבעים של הספרים הישנים. תענוג.
היו שם ספרי אנטומיה ללימודי תיכון, אבל נראה לי שמאז שנכתבו- למדנו עוד דבר או שניים על גוף האדם. והיו ספרי מחזאות נושנים....
אני דליתי לי ארבעה ספרים של משה שמיר, ועוד אחד של דוד שחם.
(יום אחד שהוא הרבה / ד. שחם, קילומטר 56 / מ. שמיר, תחת השמש / מ. שמיר, נשים מחכות בחוץ / מ. שמיר ואליק / מ. שמיר).
ביני לבין עצמי, אני תוהה מה היה הצבע המקורי של העטיפה, ואם העמודים האחרונים יחזיקו מעמד ולא יתפוררו עד שאגיע אליהם.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה