ממש מכעיס אותי, התלהבות העיתונאים לנוכח ההזדמנות לסקר את האסון. עכשי הם עומדים מול תושבי עין הוד, שבתיהם נשרפו.
המראיין שואל את אותן שאלות "כמה זמן עבדת על הפסלים?" או "כל מפעל חייך עלה באש, איך את מרגישה".
והאמנים, עם דמעות בעניים, מה שהיו צריכים זה את השמוק הזה בין הרגלים, שחושב שהוא עושה עבודה מצויינת.
אמרו בזמנו בספר קצר כלשהו שהאנשים ננים מהאסון כמו שהם מזועזעים ממנו. מביטים בפחד בבית בוער וגם מתחממים מהחום.
ערוץ 10 ממש נהנה מהמצב הזה.
לפחות בערוץ 2 הראו אפתיה.
זה קרה במלחמה, זה קורה עכשיו, העיתונאים מאבדים צלם אנושי, הסיפור חשוב להם יותר מהדמויות בו.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
