פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 747 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 14 שנים ו-11 חודשים בית נטוש Flow
מממ, לא ממש יודע מה לחשוב על זה. פשוט רציתי לכתוב, אז כתבתי, עם קצת מאוד מחשבה. אני חושב שרואים שאני במחסום.
ישבנו שם, בבית הנטוש ההוא שבקצה השדרה. הוא דווקא די בסדר, לא מרגיש במיוחד כמו בית נטוש, רק קצת אבק פה ושם. זו הייתה הפעם הראשונה שראינו זה את זה, והוא היה די מובך. תגובה הגיונית בהתחשב בעובדה שזו הייתה הפעם הראשונה שהוא פוגש מישהו מהאינטרנט, ועוד אחרי זמן קצר כל כך. אבל יש לי נטייה לגרום לאנשים לרצות להיפגש איתי, אני משהו מיוחד. ואני לא אומר את זה מנקודת מבט מתנשאת או משהו, למרות שיכול להיות שזה נשמע כך, אני מדבר איתכם על עובדות, הוא לא הראשון שבחר בי להיות הראשון שלו. בכל אופן, אנחנו יושבים לנו בבית הנטוש, ואני מדבר, מדבר הרבה, כי הוא כל כך מובך שהוא לא מצליח להוציא מילה מהפה, אולי "אוקי" מדי פעם, וצחוק חנוק, ויש בזה משהו נחמד. זה קצת כמו להיות בשליטה אבל יותר כמו להיות בעמדת יתרון, ועמדת היתרון הזו נותנת לי להגיד מה שאני רוצה בלי להרגיש יותר מדי מובך, כי הרי, האדם שמולי הרבה יותר מובך מה שאומר שאני רק יכול להרע את המצב, כי זה מה שקורה כשמישהו אומר משהו מביך במיוחד. אני קצת מגחך כשאני חושב לעצמי על זה, הוא מתחיל לציין את העצמים שיש בחדר ולצחוק צחוק קצת פחות חנוק.
"מנורה" הוא אומר.
"מנורה" אני מסכים.
הוא צוחק.
אני מחייך.
"מראה" הוא אומר שוב, בקול קצת יותר חזק.
"מראה" אני מסכים.
הוא צוחק.
ואני מחייך.
יש לו שיער שחור וראש די גדול אבל הוא בכל זאת יפה, בצורה קצת אקזוטית אבל לא בדיוק. יש בו משהו עממי כל כך שזה הופך לאקזוטי, יכול להיות שאני אומר את זה לעצמי כדי להרגיש טוב יותר, אחרי הכול, תמיד אהבתי להסתובב עם אנשים מיוחדים, שמבדילים את עצמם בכוונה, בין אם במתכוון ובין אם לא. אני רוצה שאנשים יחשבו שאני חכם ומיוחד והאנשים שאיתם אני מסתובב מהווים קריטריון די משמעותי כשמדובר על הדרך שבה החברה רואה אותי. וזה נורא מצחיק, כי אני תמיד ניסתי לברוח מזה אבל אף פעם לא הצלחתי. ואני חושב על זה, אפילו עכשיו, כשאני נמצא לגמרי לבד, בבית נטוש בקצה של איזשהי שדרה, עם עוד בחור שמציין שמות של עצמים כדי להרגיש קצת יותר בנוח. ופתאום אני מבין שיש בזה משהו נחמד וחמוד. אז אני עוצר לרגע, ומדמיין שאני עומד בחדר גדול, לא נטוש, אבל אני עדיין לגמרי לבד, ויש שם מראה, ואני מסתכל עליה, וכשאני רואה את עצמי אני צוחק. צוחק ומסתכל מסביב, וגם מסביב יש מראות, אבל אני לא רואה בהן את ההשתקפות שלי. זה קצת מלחיץ אותי בהתחלה, אבל בשלב מסוים אני צוחק ומתחיל להצביע על כל מראה תוך כדי ציון הפרט הייחודי לה. “מראה עם מסגרת שחורה" אני אומר, “מראה עם כתם קטן של לכלוך בצד שמאל" אני לוחש, “מראה סדוקה" אני צועק, “מראה שבורה" אני צועק אפילו יותר חזק, ואז אני שותק. הבחור מביט בי קצת המום, ונראה היה שמובך יותר מזה הוא לא יכול להיות. אני מבין שצעקתי את השמות של המראות בקול רם, ואני מחייך אליו את החיוך הרגוע שלי, ואומר בקול המונטוני שלי שתמיד אמרו לי שהוא מרגיע שלא ידאג, שזה בסדר, שאני עושה את זה כל הזמן ושזה לא מחלת נפש או משהו, סתם מין דרך כזאת לשחרר לחצים. ושאם הוא רוצה הוא יכול לעשות, אני אעזור לו. הוא לא מגיב. ואני מבין שאני חייב לעשות משהו. אז אני ניגש אליו, לוקח את היד שלו בעדינות, ולוחש לו לעצום את העיניים. הוא עוצם אותן ומתחיל ללכת בחדר, אחוז טירוף במקצת, לוחש כל מיני דברים שאני לא מבין, ואני מבין שזה הצליח. הוא אומר מקלדת, ואני מבין שהוא נמצא באיזשהו מקום עם מחשב, אחר כך הוא לוחש בשקט זחל, ואני כבר לא כל כך בטוח שאני מבין איפה הוא נמצא, הוא צועק מגלשה, ואני מביןש אין לי שמץ של מושג איפה הוא נמצא, ואני רוצה לדעת איפה הוא נמצא, אני תמיד רוצה לדעת איפה אנשים נמצאים כשהם מיישמים את השיטה הזו שלי, שלא באמת פורקת לחצים אלא סתם גורמת לך להרגיש רע יותר עם עצמך, אז אני מתקרב אליו בשקט אבל במהירות, בלי שהוא ישים לב, למרות שסביר להניח שהוא לא היה שם לב גם אם פיל היה צוהל כרגע בחדר, וכשאני קרוב אליו, אני עוצם את העיניים ומנשק אותו. לא נשיקה עדינה ורכה אל משהו אגרסיבי, חושני כזה, חייתי. הוא פוקח את העיניים שלו בתדהמה, לא מאמין למראה עיניו, ואני מחייך למרות שאני יודע שהוא לא יכול לראות את זה... אני יודע ששוב פעם ניצחתי, הפכתי את הפנטזיה המוזרה שלו למשהו שקשור אלי, למשהו שהמרכז שלו הוא אני, גם אם הוא לא היה כזה מלכתחילה. מה לעשות, לסופים דרמטים כגון זה יש נטייה להיות משמעותיים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 14 שנים ו-11 חודשים למרות המחסום Cold
כתבת קטע יפה מאוד לדעתי. לפעמים כשמתוסכלים מהכתיבה הדברים שיוצאים הם יפים יותר, או לפחות עם יותר משמעות. דרך אגב, ראיתי שהגיל שלך באתר השתנה מ15 ל16, היה לך יום הולדת? אם כן מזל טוב (:
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 14 שנים ו-11 חודשים תודה Flow
אני יכול להסכים עם מה שאת אומרת, הבעיה היא שהדברים היפים האלו שאת מדברת עליהם הם לרוב דברים שרק מי שכתב את הכתב היצירה ומי שקרוב אליו מסוגלים לראות בגלל שמדובר בדברים קטנים מאוד, מין ניואנסים כאלו. אני שמח לשמוע שזה לא המקרה, ויש לך יופי של עין. כן הייתה לי יום הולדת לפני עשרה ימים, תודה על התגובה ועל המזל טוב (:
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
