פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 333 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 15 שנים חוויות מאוקראינה מוטקה
שנות התשעים , העלייה הגדולה מברית המועצות המתפרקת
, רוח חלוצית חדשה מנשבת מערבות אוקראינה , אלינ ו,
משב רוח מרענן , שגורם לקורת רוח ,
אני אישית , ספגתי באהבה שפה חדשה , אנשים חרוצים ,
שבאו לעבוד אצל הישראלי המוזר שמפטפט בשפתם , והוא
בכלל לא משם .
על איגור , ואלכסנדר הגדול , ועוד , כבר סיפרת י, כאן באתר ,
הגיע תורו של לוניה ( שם חיבה =ליאוניד) ,רוסי קטן ,
אבל ממזר גדול , משוטט עם תיק עור כמו שהיה
פעם שהלכנו לביה"ס (מזמן) ,
נכנס הברנש ומציג את מרכולת ו, כלי מדידה לחלקי מתכת ,
סכיני חריטה , מברזים מקדחים , ועוד , כל מה שהולך בתעשיה קלה ,
ויכול להכנס לו בתיק ,
כמובן שהתשלום במטבע עובר לסוחר , קר י - מזומן ,
וכך מבקר אצלי לוניה פעם בשבוע,
ומפליג בשבחי סחורתו , מפעם לפעם , עת אחד הרוסים ,
משקה אותו בוודקה , משתחררות חרצובות לשונו ,
ומגלה , אגב גמגום גילופין , שמקור הסחורה
שאף פעם לא נגמרת מאחד מהמפעלים הרבים שהתחסלו באוקראינה ,
וגם מכונות תעשיה לרוב שם
לכל המרבה במחיר , והמחיר ? בקבוק וודקה וההובלה .
פה מתעורר אצלי יצר הרפתקנות ,
מגובה בבטחון עצמי חוצפתי של צבר , דובר רוסית ,
וחיש קל מתכנן את צעדי, מלוניה גיליתי את דימה ( דימה= שם חיבה דימטרי)
שגדש אותי בכתובות,
תמורת זאת ,
שאבקר אצל אימו באחד הכפרים שם , ואתן בידה
סכום למחייתה למשך שנה , קרי , 15$ (חמש עשרה).
הטיסה לקייב עברה חיש בנמנום של ארבע שעות וקצת ,
הנסיעה ברכבת דרומה
לכיוון אודיסה , הייתה חוויה של נופים כאילו ונלקחו מספריו
של שלום עליכם ביאליק , בשביס זינגר ועוד ,
הזמן כאילו עמד מלכת בתחילת המאה שעברה.
בצער, ירדתי מהרכבת הלום מראות ונופים ,
כחמישים ק"מ לפני אודיסה ושם בתחנה המתין לי ולרי ,
ידידו הטוב של דימה , אוקראיני כבן חמישים, לא סתם ,
אלא גם בעלים של מכונית לאדה
מרופטת , וטרנטה אמיתית ,
וזה ולרי , יהיה ידיד י הטוב ומורה הדרך בשבוע האוקראינה
שלי,
הדרך , כביש צר ומשובש , בואכה ניקולאייב עיר תעשיה גדולה ובה המפעלים
שבהתפרקות ,
מזג האויר האביב היה מקסים , עצרנו בפונדק דרכים , לסעודה,
וכפי הנראה היינו הלקוחות הכי טובים , ואולי היחידים ,
האישה לראשה מטפחת , ונראתה כמו אישתו של טוביה החולב ,
שאף הוא לפתע צץ מן השדה ושחט למעננו אווז
הארוחה התארכה מהצהרים , ועד הערב
,אז החלטנו ללון שם בבית הכפר,
הוצעה לי כאורח חשוב , כדי להתחמם ולהתענג ,
להתכבד באחת מבנות הבית , למשך הלילה
כמובן שסרבתי בנימוס , להפתעתם ,
סיפרו לי בפשטות , שכך נוהגים הרבה מבני ארצי
לבושים בשחור (חרדים) שבאים בהמוניהם לאומן (נ . נח. נחמן מאומן) .
חשבתי שלפי זה אפשר לנחש את להיטותם,,,
הנסיעה למחרת עברה בכפר סמוך ומוזר למדי ,
הבתים , בתי עץ פשוטים , במרחק מה זה מזה ,
ובפתחו של כל בית פירמידה נוצצת , מפליא ,
אך שהתקרבנו מתברר שהפירמידה
היתה בנויה משישה סירי אלומיניום
מונחים זה על גבי זה מקטן למעלה וגדול בבסיס,
רחוב הכפר היה ארוך בן כמה קילומטרים
,ובכל בית בפתח פירמידה , לפעמים שניים ,
ולרי , אף הוא לא ידע , מה הפשר , עד שעצר ושאל , מסתבר,
,שרוב תושבי הכפר עבדו במפעל לייצור סירים סמוך שפשט את הרגל
,ואת השכר האחרון,
בנדיבותו שילם בסירים , ויש מי שקונה ? שאלתי בפליאה ,
לא , למה שיקנו ? ענה ולרי , הרי סירים יש לכולם , אבל שידעו שיש למכירה...
נסענו הלאה
,והתקרבנו לאיזור התעשיה , איזור ענק , גודלו לפי המפה , כמחצית ישראל ,
ולפתע באחד הדרכים צועדת קבוצת נשים ,
כחמישים במספר צועדת צעידה נחושה ,
כולן שרויות בפטפטת קולנית זו עם זו ,
האטנו , ולרי היטה אוזן , וחייך
טוב
,"תראה , יש פה שני סוגים , אלה המבוגרות (בעצם הוא אמר זקנות ),
הולכות למפעל של הבעל , היום זה היום בשבוע שמקבלים משכורת ,
והבבושקות עומדות בתוקף אצל הקומיסר שנותן כסף ,
והן לוקחות לפני שהבעל לוקח ומבזבז הכל על וודקה .
ומה עם הסוג השני ? שאלתי בסקרנות ,
אה , ענה ולרי ,הסוג השני ,
אלה מכונות , והולכות ל*חרסון למצוא בעל עשיר ,
אתה גם מחפש מכונה . לא ?
אול י ניקח בשבילך כבר עכשיו ,
ואז גם לא צריך לתת קומיסיון למָקְלֵר (מקלר=מתווך) , פָרָזִיט בְּלֶאדּ
(לא לתרגום מתוך נימוס) .
חג שמח
מוטי אשכנז
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
