אין לי זמן להגיב כרגע לעומק (צריכה לקחת את הילדים מהגן), כך שבינתיים רק על קצה המזלג:
אני מסכימה איתך שהחינוך הוא הבסיס לכל השאר ושכשלים במערכת מניבים בשנים האחרות את פירותיהם הבאושים.
חלק מהתפיסה הלקויה של 'להספיק חומר' נובע מההנחה שהישגיות היא המפתח למצוינות.
כמובן שלהישגיות ישנו חלק במצוינות- זהו טבע האדם- לרצות לראות תוצאות.
אבל לצידה של ההשגיות ישנה הסקרנות.
הרצון להגיע להישג (ציונים, תעודת בגרות, מקצוע נחשק) דורש הספק. אם מעוניינים להספיק לצבור X ידע ב Y זמן אין זמן לשאלות ולספקות, שהם, לפחות בעיני, תהליכי למידה חיוניים.
אם נתבונן בהסטוריה של העם היהודי-
זכינו להיקרא 'עם הספר' בין השאר בגלל השיטה:
לימוד מחזורי, לימוד 'תורה לשמה', לימוד בחברותא (וזאת בלי להתייחס כרגע לתוכן הנלמד)
שלא לדבר על מעמדם של הלומדים והמלמדים.
מה מתוך זה מיושם במערכת החינוך הציבורית?
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
