היא הייתה הראשונה,ולה תמיד אזכור חסד נעורים,
למי שלא הבין,ויש בראשו מחשבות זדוניות,
ובכן,מדובר במכונית ולא במשהו אחר.
שנות השבעים,ולעבדכם הנאמן נמאס לנסוע בטרמפים,
גם האוטובוסים די מתסכלים,
לאחר מאמצי שכנוע על אבא שהוא שלעצמו רוכב אפניים מדופלם,
שלא נהג ברכב מעולם,נאות "להלוות" סכום כסף לקניית מכונית.
כידוע,הפתאים לא נגמרים,רק מתחלפים,
ואני הגדול מכולם אץ רץ,ונופל שדוד על הכלה המזדמנת הראשונה,
במגרש שמזדמן ראשון,ומחכה רק לאדיוט כמוני
שממהר לשלם מבלי לבדוק את נתוני הכלה,הכלה,שנראית לא רע חיצונית,
מסתבר די מהר שהיא זללנית שמן רצינית,
ודואגת להפריחו במהרה בענני עשן עליזים,לי אישית הדבר לא הפריע,
נהפוך הוא,תמיד ידעו החברים על בואי עוד ממרחק לפי ענני העשן,
ממש כמו איתות אצל האינדיאנים בזמנו,
הייתה גם איזו בעייה אם הייתי ראשון ברמזור,ומפמפם להנאתי בגז,
אז היו יוצאים הנהגים שמסביב ממכוניותיהם
במבוכה להיטיב לראות את צבע הרמזור,שכן כל הצומת הייתה אפופת עשן,
אגב שמה של הכלה היה קונטסה.
השיא בגדולתה בסיפור הבא:
יום שישי בערב ,תקופת הדיסקוטקים,
שני חברים באים אלי ומשכנעים אותי לצאת יחד לצייד, ציד יום שישי,המקום?
דיסקוטק קליפסו ברמלה שהייה אז בשיאו,גדוש ,ופורח בפריחות,
כן,,כבר אז היו גם כאלה,באותם הזמנים,
לבושים במיטב חליפות הצייד,חולצות מהודקות,
מכנסיים מתרחבים עד כדי מפרש, שמן בשער,יוצאים לדרך,
המקום המה מכוניות לרוב,
ובדוחק אנו מוצאים חנייה במגרש מאולתר שהוא בעצם חצר אחורית לשורת חנויות,
ושם מתמקמת לה בנחת הקונטסה שישבנה צמוד לאחת החנויות.
הצייד שלעצמו לא צלח,מה שהייה שווה כבר נצוד,ומה שלא נצוד לא הייה שווה,
אבל איך שהוא זרמנו עם האוירה,
בבואנו לצאת,שררה מהומה כשכל המכוניות מנסות לצאת בבת אחת
אבל אף אחת לא זזה,וכולם מפמפמים בעוז להראות מי יותר חזק,
ואף אנוכי בינהם ,רק שלא שמתי לב לכך שצינור הפליטה של הקונטסה
תקוע בתוך חנות שהיא בעצם מאפייה שפעלה באותה עת!
לא חלפו מספר דקות,ומעברה השני של המאפייה פרצו
החוצה בבעתה הפועלים הערבים בצעקות : אש, אש, שריפה ...
ואכן המקום היה אפוף עשן כמו בשריפה,
בינתיים חברי ואני יושבים בנחת ולא מבינים מה פתאום מגיעים מכבי האש
ופורצים בגרזנים את הדלת האחורי של החנות,
את הקונטסה השתקתי חיש כשהבנתי את אשר עוללה,
ושלחתי את החברים לדחוף בשקט מאזור האסון,
הצצה במראה ואני רואה להפתעתי שלדוחפים מאחור הצטרפו החברה ממכבי האש ,
את קול צחוקם של החברים אני לא שוכח עד עצם היום הזה.
-----
חג שמח
מוטי אשכנזי
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
