פורומים » ציטוטים ושיטוטים
איזה משפט חזק! אני חייב לחלוק אותו עם עוד מישהו. אבל עם מי? כל הסובבים מתרחקים מיד כשהם רואים שאני מרים את מבטי מהספר ומנסה לצוד קרבן. אה! פורום ציטוטים בסימניה! מצאתי את מקומי.
כתיבת הודעה חדשה בפורום ציטוטים ושיטוטים
» נצפה 9209 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 16 שנים ו-4 חודשים מלכוד 22 - כואב בשרירים מכמה שזה נכון זרש קרש
"בלי שיבינו איך, הלוחמים בטייסת מצאות את עצמם נתונים לשלטונם של אנשי המפקדה שמונו לשרת אותם. הם הופחדו, הועלבו, נרדפו ונדחקו סחור- סחור כל היום בזה אחר זה. כשהביעו התנגדות, השיב קפטן בלק שלאנשים נאמנים לא איכפת לחתום על כל שבועות הנאמנות הנדרשות. לכל מי שהטיל ספק ביעילותן של שבועות הנאמנות הוא השיב כי אנשים שבאמת שומרים אמונים לארצם יהיו גאים להצהיר על כך פעמים רבות ככל שיידרשו... ככל שהיה מישהו חותם על שבועות נאמנות רבות יותר, כן היה נחשב נאמן יותר."
תגידו, זה לא נראה לכם רלוונטי בטירוף גם לתהליך ההקצנה וההתחרד"לות הדתית, בו כל המחמיר - הרי זה משובח?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-4 חודשים לא הדוד (ל"ת)
-
לפני 16 שנים ו-4 חודשים אשריך מה טוב חלקיך ומה נעים גורלך זרש קרש (ל"ת)
-
-
לפני 16 שנים ו-4 חודשים זרש שבוע טוב שלומית
אני מבינה מדבריך שאת מתיחחסת לדת"ל או "מזרחי", אם לא אז אצך נסליחה ואשמח לשמוע למה כן התכוונת.
תהליך ההתחרדלו"ת בא במקביל לה"תחלנות" של אותו הציבור.
נוצר מצב שקשה להשאר באמצע, דת"ל
מכל מי שהכררתי הרב לא נשארו אותם דת"ל שהכרתי ובאידיאולוגיה שעל ברכיה התחנכנו. אני יכולה לומר לך שרבים מאד, רבים מדי, מאלה שלא התחרדלו הלכו לכוון השני ובמקרה הטוב בם שומרים שבת, אני כבר מכירה כאלה שגם השבת היא טרחה עבורם ומתוך "שעמום" מחללים שבת (לדוג' שיחות טל', שמיעת מוזיקה וכו, אני לא מדברת על חומרות)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-4 חודשים חדש אסור מן התורה זרש קרש
שלומית יקרה, שלום!
אכן כן. התכוונתי לתהליך ההקצנה בציבור הד"ל, עם מק, כדברי הרב בורג, ופעמים רבות בלעדיו. החתם סופר קבע כבר במאה התשע-עשרה ש"חדש אסור מן התורה", ולא היתה כוונתו לעומרי התבואה טרם הנפת העומר, אלא לכל רפורמה באשר היא. בציבור החרדי אף העצימו את דבריו כשאחד מגדולי התורה (שלרגע פרח שמו מזכרוני) קבע כי הדרך היחידה לחדש כיום בתורה היא להחמיר חומרות חדשות (!!!!!).
לצערי הגדול עד מאוד מגמה זו הולכת ומתחזקת בציבור הד"ל. כל המחמיר - הרי זה משובח, צדקה וצדיקות תבוא עליו, וכל הציבור נאזק באזיקים לא ראויים אלה. החינוך מופרד, בנ"ע מופרד, השקפת העולם הולכת ומצטמצמת וכל הרעיונות המופלאים של הפועל המזרחי בדבר תרבות יהודית עשירה ופוריה הופכים עם הזמן לנסיונות להעתיק את סגירות העולם החרדי רק עם קורטוב ממלכתי מבית היוצר של מרכז הרב.
אכן גם מגמת הדתל"שיות גוברת בתקופה האחרונה, וככל הקצנה יש מערכת איזונים ובלמים. אך האם לא נוכל לטעון כי דווקא המצב הנוכחי בו לא ניתן לשאול שאלות של ממש בחינוך הדתי ולא ניתן לעסוק בסוגיות החיות ובועטות של העולם הד"ל, הם הם שיצרו את תחושת הריקון והובילו לריחוק מן הדת? פעמים רבות ההרגשה היא שמי שהאינטליגנציה שלו טובה דיה הוא הוא שיבין כי החינוך הקיים וכתלי העולם הדתי ההולכים ומצטמצמים הם הם שיוצרים את הדתל"שיות במובנים רבים. דווקא מתן מרחב נפשי ופילוסופי לשאילה וחקירה יכול להוביל לתופעה הפוכה, אם אנו אכן בוטחים בכך שיש בעולם זה תוכן ראוי לשמו. אם הנושא הזה מעסיק אותך, אולי שווה לך לקרוא את הגיליון החדש של "דעות" שעוסק בסוגיות אלו.
להת' שלומית,
זרש.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-4 חודשים זרש שלומית
לדעתי חומרות הן, לעתים קרובות מדי, תוצאה של פחד.
אם כיהודים וכבני אדם הינו עוסדקים באמת בדת היינו מגלים שפעמים רבות קבלת חומרה היא נגד דת משה.
כאשר אדם מקבל חומרה שלא מתאימה לדרגתו, בין אם זה מתוך רצון להתעלות, או מתוך פחד "מה יאמרו עליי?" ובין מתוך שקר עצמי שאנחנו ברמה מספיק גבוהה לחומרה.
בכל מקרה האדם משקר לעצמו ומענה את נפשו, "ועניתם את נפשותיכם" ביום הכיפורים ויש לנו הוראות מדויקטת איך לענות את נפשותינו ביום הקדוש הזה.
אני חושבת שבציבור ראו את הירידה וגילו שקשה לחיות דת"ל, קרוב מדיי לפיתויים, אין ממש לא מבינה בגמרא אבל אני הבנתי בפשטות הדברים שיש ויכוח לגבי הדרך בה תבוא הגאולה, האם דרך עמל העולם (חוני המעגל) או רק שקיעה בלימוד תורה (פת חרבה ומים במשורה)
ויש גם את דרך האמצע האומרת גם זה וגם זה - יש את אלו שתפקידם ללמוד תורה ויש שתפקידם לצאת ולעמול.
אני לא רוצה לפתוח דיון בנושא שאינני מבינה בו, אני רק חולקת את תחושותיי עד כה.
הבעיה של אנשים היא שהם מפחדים והם לא יודעים איך להאחז במה שחשבו שהוא אמת וקורס לנגד עיניהם.
חשבנו שאפשר לאחוז בחבל משני קצותיו, כמובן שזה אפשרי, הכל אפשרי בעולם הזה אבל הדבר מצריך אמונה חזקה ועומק. עומק רעיוני, עומק מחשבתי, עומק נפשי.
בשנים האחרונות (אני לא מדברת על מה שקרה לפני חמשים שנה, לא חייתי אז), בכל עשור ועשור חלה ירידה כ"כ עמוקה, שהעומק, מבחינת הציבור הרחב, הלך לאיבוד, ועכשיו מנסים להציל, קצת בפאניקה.
אני לא זוכרת את הציטוט המדויק, וגם לא מי אמר אותו "באחרית הימים יהיה גליץ' (קרח) גדול ואנשים יאלצו להאבק רק ע"מ להאחז ולא ליפול"
אז עכשיו יש קרח, ואנשים נאחזים, וטובע נאחז אפילו בקש.
כבוגרת יסודי מעורב ותיכון לבנות בלבד (יצא במקרה, לא מתוך אידיאולוגיה) וכעוסקת בחינוך בבית ספר חילוני ומעורב, אני מודה לה' על הס"ד הזאת.
אני בע"ה אשלח את הילדים לבתי ספר מופרדים ואני ממש לא טיפוס של חומרות.
נחזור לעניינו, אני מצטרפת לדברייך שיש צורך בלימוד ובידע מעמיק, הצמא בימינו גובר לפעמים על ההיצע, ואני חושבת שכל שאלה שלך ניתנת לפתרון, כל זמן שהשאלה היא לשם שמים, אל תתיאשי ותמיד תבקשי מה' את התשובה, לא תמיד היא מגיעה באותו הרגע לי קרה פעמים רבות שברגע שהשאלה רק עלתה בראשי וקבלתי תשובה ממשהן שקרה או נאמר לידי וקרה לי לא מזמן שקבלתי תשובה לשאלה בת שלש שנים שהטרידה וחזרה לסירוגין, הכל בעתו
לה' הפתרונים ותתפלאי לשמוע תשובות לשאלות עמוקות במקומות שממש לא ציפית.
"בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו" - חקירה ועומק רעיוני אינם מעלים או מורידים לגביי.
כאשר הרגשתי שמבחינה אישית אני תקועה בעבודת ה' - ישבתי קצת עם עצמי והרגשתי שמה שעוצר בעדי הוא השאלה מדוע שה' ייצור אדם, איכשהו התשובה "להיטיב" לא התיישבה במוחי, ולא ספקה אותי. בקשתי ובקשתי לדעת, עד שיום אחד שבו ממש התבודדתי ובקשתי מעמקי לבי, באותו הערב "סחבתי" משהי להרצאה, אני אישית לא רציתי ללכת, המרצה לא משך אותי, אבל כן רציתי שהיא תשמע אותו.
בסופו של דבר אני זאת שהתרשמה ושאלתי את השאלה שלא יכולתי באותה העת לשאול בחוג שלי, שאלתי מדוע אין שיעורים העוסקים בתחום הנ"ל.
הוא הביט בי, קצת בהפתעה ואמר שזהו תחום בעייתי וכל רב שיענה יעשה זאת רק אחרי בחינת השואל, אם שאל לשם שמים יענה לו ואם לאו, אז לאו.
תשובה ארוכה כ"כ ודברתי בעיקר על עצמי, אבל אני חושבת שממה שמכירים אפשר להכליל.
ירידת הדורות היא לא רק לגבינו, היא גם לגבי הרבנים שלנו, והם מתמודדים עם כך שלהם עצמם יש כלים חלשים יותר מהמנהיגים בדורות שלפניהם והם עצמם צריכים להתמודד עם אותן השאלות כמונו, רק במימד אחר
אם היינו מוסיפים את העומק של ההתבוננות העצמית הפנימית והלימוד לחיזוק האמונה אולי היינו נראים אחרת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-4 חודשים נוסטלגיה בראי האלצהיימר זרש קרש
שלומית יקרה,
אמר פעם (וכבר ציטטתי זאת בסימניה) זקן כבד ראש ולגמרי צלול וחכם, שהזקנים אומרים שפעם היה טוב יותר, כי הם פשוט כבר לא זוכרים.
ירידת הדורות - ייתכן, אם כי יש הרבה דברים שטובים יותר כיום מאשר פעם (הלו, להיות אישה לפני מאתיים שנה? סליחה, גם לפני חמישים שנה, שכחי מזה).
אני מרגישה שזה לא רק השיעור שעשוי לעורר ולתת תשובה. החינוך הד"ל בוחר במכוון ושלא במכוון להימנע מעיסוק רציני בנושאים "פרובלמטיים", "עדינים" או איזה שם שבוחרים לכך. שירה שיש בה עיסוק באהבה, שאלות מהותיות על קיום האל או כל טקסט, במחשבת ישראל ומחוצה לו, שיש בו שאלות מהותיות - מסולק החוצה כלאחר יד. שחס וחלילה ילדי ישראל לא יצטרכו לאמץ ראשם, לקמט מצחם ובאמת לחשוב. פלא שאח"כ יש את ירידת הדורות?
מדוע לרמב"ם, ליהודה הלוי, ולר"ע היה מותר לשאול שאלות קשות ולקרוא ספרות חיצונית, ולנו לא? מה פתאום? להיפך, הללו פתחו סדקים עמוקים בעולם היהודי, כדי בסופו של דבר להרחיב אותו ולהעשיר אותו. חלילה לנו מלפחד מכך, ומלרדד את העולם היהודי, אין לנו שום זכות לכך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-4 חודשים חינוך ד"ל צולל חפשי ללא
בחלק מהדברים אני חולק את דעתי עם זרש ובחלק אחר אני חולק על דעתה. אני מסכים עם האמירה שבחינוך הד"ל בפרט, ובאורח החיים הד"ל בכלל קיים חסרון משווע בעיסוק בעניינים פנימיים מהותיים ביהדות ובאמונה ובתורה. זה מתחיל בכך שבחברה הזו קיים שיוויון מחשבתי בין קריירה, לימודים ובילויים ובין היהדות, כלומר כולם לגיטימיים באותה מידה, ואין ליהדות יתרון על פני פיתוח קריירה למשל. במקום שהיהדות תכיל ותסובב את שאר ענייני החיים היא נמצאת לידם, ובמקרה הטוב באותה רמת חשיבות, במקרה הרע היהדות נדחקת בחשיבותה הרבה אחרי ענייני החיים השוטפים.
חדש אסור מן התורה? בוודאי! השאלה היא מה חדש ומה ישן. איני רוצה חלילה לפגוע בכבודו של הרב קוק זצ"ל, אבל אם נתבונן על ההסטוריה היהודית, הרי שהציונות הדתית קיימת בעולם מאה שנים לכל היותר. אני נוטה להאמין שאם בני הציונות הדתית שמתחנכים על ברכיו של הרב קוק היו עוסקים בתורה באותה דבקות בה עסק הוא בעצמו ונחשפים לעמקות המחשבה העשירה, לא היינו מגיעים לתופעות חילון \ הקפדת יתר שקיימים היום בצורה נרחבת בציבור זה. היהדות כפי שהיתה עד לפני מאה שנים דמתה יותר לאורח החיים החרדי מאשר לאורח החיים ההישגי והמתירני שמתקיים בציונות הדתית. בין היתר, זה מה שיכול להסביר איך קרה שבתוך פחות ממאה שנות הציונות הדתית כבר מתרחשת תופעת החילון, בעוד שמימדי התופעה בקרב הציבור החרדי קטנים בהרבה. אפשר לומר הרבה דברים על הציבור החרדי ובכללם ניתן לראות שהשיטה שלהם עובדת, גם אם יש בקורת על ציבור זה. אולי לכך כיוון המאמר: 'חדש אסור מן התורה'. כעת קשה לדבר על תהליך הקצנה שחל בציונות הדתית, אלא אם כן משווים את ההקצנה למצב הירוד שבו נמצא הציבור הזה בכללותו (ברור שיש רבים בציבור הזה שרמתם הרוחנית גבוהה ולא עליהם אני מדבר אלא על קו האמצע). אני מסכים עם הבקורת של זרש על כך שקשה היום לשאול שאלות, ואני בטוח שאם היו מסגרות ואנשי רוח זמינים ופתיחות לשאלות לא שגרתיות, היה מתאפשר לרבים יותר להעמיק בבדיקת שאלות הכפירה שלהם ולקבל עליהם תשובות. אמנם יש מסגרות שבהן ניתן לשאול שאלות ולהעמיק (ישיבות ההסדר) אבל הנסיון מלמד שרוב מסיימי התיכון לא פונים לכוון הזה. לא רבים מאלה שהולכים למכינות הקד"צ נשארים בתלם הדתי, אולי בגלל ששנה אחת של לימוד מעמיק לא מספיקה בשביל לרכוש בסיס רחב דיו ביהדות והצבא שבא מייד אחרי המכינה מוחק די בקלות את הרושם שנותר מהשנה הזאת. מנסיוני, כאשר אני חיפשתי כתובת בציונות הדתית לשאלות שלי, לא מצאתי מענה אלא במסגרות חרדיות. גם אלה שענו לשאלותיי (מבין רבני הציונות הדתית) עשו זאת ברמה נמוכה יחסית. מעניין שדווקא לעולם החרדי, שכביכול מתנתק מהעולם הזה ומקצין את עמדותיו, יש את הכלים להתמודד עם שאלות אמונה קשות שמתעוררות גם בדור העקבתא דמשיחא.
להיות אשה לפני מאתיים שנה לעומת היום? נדמה לי שרמת הפריצות וחוסר הצניעות שקיימת היום בעם ישראל (וגם לא מעט בציונות הדתית) מפחיתה את הכבוד הראוי לבנות ישראל ולא מעלה אותו. לכן, מה שמתואר כירידת הדורות הוא אכן ירידת דורות וגם אם קיימים יתרונות לקידמה ולהשכלה, הרי שבמקרים רבים הם באים ביחד עם צניעות לקויה. ככה זה כשמנסים לרקוד על שתי חתונות ולפסוח על שני הסעיפים: חילוניות והשכלה ביחד עם קיום המצוות והמסורת. ודבר נוסף: ייתכן שתופעת החילון נובעת גם מהסיבה הזאת: אם בעבר בנות ונשות ישראל היו אמונות על חינוך הילדים בהיותן בבית, והתוצאות של שיטה זו הוכיחו את עצמן בשיעור החזרה "בשאלה", הרי שהיום כאשר מרבית הנשים הן נשות קריירה ובעקבות כך אינן נמצאות בבית ומעייניהן אינם נתונים לחינוך ליהדות, לא פלא שתופעת החילון מתרחבת והולכת ונוגסת בחלקים נרחבים של הציונות הדתית. אני לא טוען שיש בכך שנשים יוצאות לעבוד רק רע אלא שצריך למצוא את האיזון ולשמר אותו.
"מדוע לרמב"ם, ליהודה הלוי, ולר"ע היה מותר לשאול שאלות קשות ולקרוא ספרות חיצונית, ולנו לא? מה פתאום?" אני קצת תמה על השאלה הזאת. בכל זאת, לאנשים בשיעור קומתם של הרמב"ם, רבי עקיבא ורבי יהודה הלוי יש את היכולת לא רק לשאול שאלות קשות אלא גם את הבקיאות במקורות על מנת לענות עליהן. בימינו רוב האנשים בכלל לא יודעים מה לשאול ואיך, קל וחומר שהם מתקשים לענות לעצמם וברוב המקרים הם מתקשים גם להבין את התשובות שניתנות להם. אז להשוות בין בוגר מערכת החינוך הד"ל לבין גדולי ישראל זה קצת צורם ומכאיב לעין. ולא שאני נגד שאילת שאלות, ההפך הגמור, אני בעד הקשיית קושיות קשות ככל שיהיו, אבל האדם השואל צריך להיות בעל בקיאות במקורות לפחות ברמה כזו שיוכל להבין את התשובות, ואם הוא לא ברמה זו הרי שהוא (\ היא) צריך להתחיל ללמוד תורה ותלמוד והלכה.. ואני בטוח שתוך כדי לימודו רוב השאלות תיעננה מעצמן, והמעט שיוותר ללא מענה יוכל לזכות למענה מעמיק המבוסס על תורת ישראל כיוון שלשואל כבר תהיה בקיאות בסיסית.
לסיכום, אין ספק שקיום מצוות כמצוות אנשים מלומדה מקשה על התמדה ואהבת המצוות ללא לימוד פנימיות התורה וקיום אורח חיים יהודי כחוויה יהודית. לעניות דעתי אלה הם שני הדברים שהכי חסרים בקרב הציבור הדתי לאומי והם שגורמים לתופעת החילון. העובדה שישנם רבים מבני הציונות הדתית שכן מצליחים לקיים אורח חיים יהודי ומתבלים את חייהם בעמקות התורה מעידה על כך שיש במסגרת הציונות הדתית את האפשרות לקיום אורח חיים יהודי. לצערי, המספרים מדברים בעד עצמם ומעידים על כך שהמערכת הד"ל בכללותה לא "מספקת את הסחורה" שהבטיחה. מעניין היה לספר לרב קוק את המצב כיום ולשאול אותו האם היה מקדם את שיתוף הציונות בדת בכל זאת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-4 חודשים לכל הכיוונים נפתח - האמנם? זרש קרש
צולל יקר
שירו האהוב של האדמו"ר מאיר אריאל ממשיך במילים, שאתה וודאי מכיר: "לכל הכיוונים נפתח".
אולי זו הסיבה לאי התגובה לדבריך.
הדיון וודאי פתוח, ועמדתך וודאי רצויה.
אני, באופן אישי, קצת יגעה מדיבור על הצניעות הלקויה כבעיה הבוערת של המאה העשרים ואחת. כמי שערכה דיונים סוערים על המתח בין חרדיות לציונות דתית, היום אני קצת עייפה מזה. עמדתו של הרב קוק על הפרי שאולי יצר, ובעיקר הפך באופן לא יזום למוכתר שלו - מעניינת אותי ברמה מצומצמת בלבד. אולי כסקרנות גרידא.
יותר מעניין אותי רבי יוחנן וכמובן שרבה בר בר חנה.
הצניעות היא מושא שלא היה קיים בהלכה כמעט כלל, למעט דיון בכיסוי ראש שאני רואה אותו כשייך-לא שייך לדיון הצניעותי. כבוגרת אולפנה העובדה שכל סמינר הושקע בהזמנת מיניבוס של הסדרניקים שיאירו את עיננו בחומרת השחיה המעורבת והשרוול הקצר - נראית לי הזויה בטירוף. בוודאי ובוודאי העובדה שאדם כבן 40, שהגדיר את עצמו כרב המוסד, טרח לעמוד מידי בוקר בשער הכניסה ולמדוד כל נערה מתבגרת שנכנסה בשעריו באופן משפיל ביותר, תוך זריקת הערות עליהן בשמחה הייתי תובעת אותו על הטרדה מינית.
אתה כבוגר ישיבה תיכונית (האמנם אני צודקת בעובדות?) אולי תסלח לי, אולי לא, אבל האם הדיונים בשמירת הברית וחשיבותה לא נראו לך מוטרפים? מעיקים? מלאי רגשות אשמה ובושה? האם לא חזרת הביתה וחזרת אל הרגליך - אך דנת את עצמך לגיהנום נוראי?
ובכן וודאי טוב ממני אתה יודע שבציבור שלנו נשמעות אמירות על ילדים משוגעים ומוטרפים שעלולים להיוולד למי שאינו שומר על הברית וכל המרעין בישין רק ממתינים לרגע בו יזנקו עליו.
בהכרות מאוד מעמיקה עם הציבור החרדי יכולה להבטיח לך שגם שם גן של שושנים אינו קיים.
מקומה של האישה הוא מקום בו אין כל חירות לחשוב, להסיק מסקנות ולהביען בגלוי. וזה מקום שמדיר את רגליי ולכן איני מעלה אותו על סף דעתי. כאדם הזכות לכבוד, לשמוע ולהשמיע נראית לי תנאי בסיסי לשייכותי החברתית - אם לא, אז אין בכלל שיח.
זהו בקצרה,
בשמחה אגיב, איני יודעת אם תגובתי תתקבל אצלך בשמחה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-4 חודשים אל תתני ליהודים להרוס לך את היהדות צולל חפשי ללא
גברת קרש יקרה,
לא נעלבתי מדברייך, ראשית כי אנחנו לא מכירים כך שבכל מקרה זה לא יכול להיות אישי, ושנית כי לא הבנתי על איזה הערה דיברת, אולי פספסתי משהו..
שמעתי איזה משפט שאומר, אל תתן ליהודים להרוס לך את היהדות, משפט שחוצה את כל המגזרים. החוויות שאת מתארת אכן קשות ומדכאות רצון ואופייניות לצבור הדתי לאומי אבל לא רק, גם במגזר החרדי. העניין הוא שמתישהו מתבגרים ומבינים שאין סיבה לאגור את החוויות האלה בזכרון. כנראה שאם בחורי ישיבה חרוצים ויראי ה' באים במיוחד כדי להסביר הלכות, אז למרות שהם לא עשו את זה בצורה הנכונה – כזאת שלא תשאיר טעם לוואי חמוץ, צריך לקיים את ההלכות האלה בהנחה שאת\ה אדם מאמין. והצבור הדתי לאומי נכשל בקטע הזה, בגלל שאם היו 'מעבירים את החומר' בצורה הנכונה, היינו רצים ורוצים לקיים את ההלכות ולא רק נאלצים לקיימן ומחכים שתיגמר כבר התפילה. זה נכון גם למגזרים מסויימים בעדה החרדית, קחי את הליטאים לדוגמא: שם פוגשים אנשים חמורי סבר שמדקדקים על קלה כבחמורה אבל בלי הרבה חיות ונשמה, מקיימים את המצוות כמצוות אנשים מלומדה (הכללה כמובן). לכן גם לא ניסיתי להשוות בין המגזר החרדי למגזר הד"ל אלא רק לטעון שיש מקומות במגזר הזה שמתייחסים ליהדות בצורה אחרת משאנו רגילים, יהדות חיה ונושמת שרואה בתורה דרך חיים ולא רק עול מצוות, לכן זה לא משנה בכלל לאיזה מגזר את\ה שייכ\ת, השאלה היא אם את\ה מחובר\ת לשורש הנשמה היהודית שבך. הבעיה במגזר הד"ל שזה בכלל לא נושא שמדברים עליו, החיבור ליהדות הוא כמעט לא חלק מסדר היום, יש כל כך הרבה עניינים לענות בהם שהם בעלי חשיבות גבוהה מהיהדות כך שהיהדות אינה במקום הראשון, ועם זה אני לא בטוח שהרב קוק היה משלים בקלות.
הדיבורים על צניעות וכולי לא באמת מעניינים, סתם הבאתי את זה כדוגמא קלה, הייתי צריך להתאמץ יותר. שמירת הברית אכן נושא קשה, לכולם אני מניח. השיחות האלה באמת נראו מוטרפות לחלוטין וכמעט שלא היססתי בפעם הבאה, זה היה נראה לי לא רלוונטי כמעט, אבל לצערי זה כן רלוונטי.
ולסיום, אם רבה בר בר חנה באמת מעניין אותך, אני יכול להפנות אותך לספר שבו יש פירושים לכמה מעשיות שלו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-4 חודשים הצעה לסדר זרש קרש
צולל יקר
א. רבה בר בר חנה בהחלט מרתק תמיד, ולמשל הספר "כספיון" הזכיר לי את הסיפור עם הלויתן הענק. אשמח לשמוע על הספר, בקיצור.
ב. בעניין סדר היום הציוני-דתי: עיון בכתבי הפועל המזרחי מעלה תמונה מרתקת של ציבור שמעוניין לבחון כיצד העולמות משתלבים זה בזה בבחינת "תורה היא וללמוד אני צריך" ולא כיצד ניתן ליצור בידול, והבחנה בין התחומים, כמו אגב באקדמיה, ובכך ליצור נתק ופספוס. אני, כמו שאתה מבין, רואה בשמירה על איכות הסביבה, בצדק חברתי, בפיתוח תרבות עשירה, בשאילת שאלות פילוסופיות על מהות קיומנו בעולם ובכמעט כל דבר - יהדות והזדמנות לשיח ישיר ועקיף עם שמיא. ירצה הרב קוק לשמוח בזה או לא, זה לגמרי עניינו הוא. אף שכתביו ותפיסת עולמו ההרמוניסטית עשויים דווקא לחייך בגין הדבר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 16 שנים ו-4 חודשים הבהרה חשובה זרש קרש
צולל יקר,
ההערה בוטה כעומק הבוטות הציבורית (כראות עיניי). אין בה כל התייחסות אישית כלפיך כאדם.
לא נאמרו דבריי בכוונה לפגוע -
אם פגעו חלילה - סליחה
זרש
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 16 שנים ו-4 חודשים להוריד את הכובע לביא
נראה לי שלזרם שהרב קוק התווה יש תפקיד מהותי כדבק בין שני הקצוות בעמנו.
ממש לא פשוט לעמוד על הגדר ולראות איך חלק נכבד מהציבור שלך נדבק בהלכותיהם של ה'צדיקים פחות' תוך כדי יצירת מציאות של אחד-מהחבר'ה עם כיפה על הראש. אלו שני מרכיבים של אותו תהליך. פסיק רישה.
יש לי יסוד להאמין שהוא צפה כיצד יתפתחו הדברים ועד כמה התהליך לא יהיה פשוט.
לא פשוט, אבל דרוש.
כך גם ה"משיכה פנימה" שמתרחשת לאחרונה. היא דרושה, ואיננה דווקא מהלך המעיד על שגיאה כלשהיא בדרך. כשאתה על החוף שוכן לבטח אין לך מה לדאוג, אבל כשאתה בלב ים נלחם עבור איזו מטרה, עליך לבצע תימרונים וכוונונים בשביל להצליח לעמוד במשימה.
היסוד שלי נובע מדברים שכתב במאמרו "מסע המחנות" על שני חלקי העם (מה שהיום מכנים דתיים וחילונים ובזמנו כינו חרדים וחופשיים): "אין לנו עצה אחרת, אמנם כי אם להסיר את שמות הבעלים הללו מעל מחנותינו." (לקוח מהנביא הושע פרק ב') עד כדי כך הוא כתב בחריפות כנגד השימוש בשמות תואר הקיבוציים הללו. אולי ראוי שניקח את דבריו לתשומת ליבנו?
* לעיתים נראה לי שלחרדים יש כובע בכדי שהם יוכלו להורידו בפני הכיפות הסרוגות.
הבאתי את המאמר מסע המחנות כאן למי שמתעניין:
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=6412
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-4 חודשים חינוך יהודי צולל חפשי ללא
הרב קוק היה מצדיקי הדור בדורו אם לא בכבודו ובעצמו, וברור שהוא חזה את הקשיים והבין שהם דרושים לשם התהליך עצמו ולמען עם ישראל. איני מתכוון לרמוז חלילה שהדרך אותה התווה אינה במקומה או מפספסת את ייעודה. ברור שהקשיים עליהם דיברתי הם חלק מהקשיים שבונים את הזרם הזה. אם בעבר היו שני זרמים מרכזיים: חרדים וחופשיים, הרי שהיום ישנו זרם נוסף, זה שהרב קוק מדבר בשמו. תשאל חסיד חב"ד בענייני השקפה והוא יביא לך סימוכין מבעל התניא, תשאל חסיד ברסלב ותקבל ציטוט מליקוטי מוהר"ן. לכן אני מבין מדוע אתה מביא ציטוט של הרב קוק ואני מכבד אותך על כך ויתרה מזאת, גם אני נעזר ברב קוק. אם אני מפרש נכון חלק מדברי הרב, הוא קורא לביטול המחנאות ולהיות עם ישראל עם כללי, ואני מסכים עם דבריו. עם ישראל צריך להתאחד ברצון ובשאיפה לחזור בתשובה, והרי לא רק חילונים חוזרים בתשובה אלא גם צדיקים גמורים עושים תשובה בכל רגע מזמנם. לכן אם הרצון המשותף לחזור בתשובה מחלחל גם אל הרצון האישי הפנימי, התפקיד של כל אחד הוא להמנע מבצוע עברות ולהתמיד בעבודה על המידות ובקיום המצוות ובמילים אחרות, לעבוד את השם. כשאני מביט על הציבור הדתי לאומי, אני לא מזהה סביבה תומכת ודוחפת לחזרה בתשובה בחיי היומיום, גם לא אצל אנשים דתיים מן היישוב בעלי עבר ישיבתי (וכמובן שזו הכללה גסה). להפך, העובדה שבכל בית יש טלויזיה, ולמי שאין אז הילדים הולכים לשכנים, וזה לגיטימי לבדר את המוח בסוף יום עבודה במקום לקבוע עיתים לתורה ולתפילה אישית בין האדם לאלוקיו, קצת איך לומר, מקשה על עבודת השם. ואני לא מכיר מצוות עשה של להקשות על עצמך להשיג את המטרה, להפך, זה לא מקרי שבמצוות רבות קיימים סייגים שהם גדר למצוות\איסורים המקוריים מהתורה, ולא מדובר בסייגים שהונהגו לאחרונה. כתוב 'לא תבשל גדי בחלב אמו' ואנחנו שומרים שש שעות (תקופת התנאים). אם כן, מה ההבדל בין סייג זה לבין הימנעות מחשיפה לתועבה שיש בטלוויזיה? כנראה שאם לא תראה פרסומת לבגדי-ים יהיו לך פחות מחשבות זימה, אחרת, קשה יותר לעמוד בשמירת העניים, וכן בדומה בענייני הלכות לשון הרע ורכילות וכן הלאה. ולא נראה לי שהעברות האלה הן קלות ערך. בכך שהציבור הלאומי הוא מתירני יחסית ונחשף לתכנים לא כשרים, הוא למעשה שם לעצמו רגל ומתפלא שהוא נכשל. נכון, יש בין באי הציבור הזה שהנם אנשים צדיקים ואני מכיר לא מעט, אבל לצערי זה מיעוט נחבא אל הכלים שחבל שאינו הופך להיות "גיבור התרבות" של הכלל ושל הפרט. העובדה שאם תשאל ילד חרדי ממוצע מי היה רבי עקיבא \ הרמב"ם \ רש"י וכו', הוא ידע להגיד באיזה תקופה הוא חי ומה היתה הגותו (לפחות בקווים כלליים) מעידה על טיב החינוך הזה את העדות הטובה ביותר. אבל לא חייבים להיות בחינוך החרדי על מנת לספוג את הערכים האלה. אפשר לעשות זאת כאנשים לאומיים, לא הביגוד קובע. אני לא טוען שצריך להיות חרדי כדי להיות יהודי אמיתי או משהו בסגנון, אני רק טוען שיש להם שיטה שעובדת וצריך לדעת מה לקחת ממנה ולמצוא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. כשנגיע למקום שבו השאיפה שלנו כיהודים תהיה להתקרב לה' ייפלו המחיצות מעצמן ואז נוכל לממש את חזונו של הרב קוק ונוכל להסיר את שמות הבעלים הללו מעל מחנותינו ונוכל להיות עם אחד מאוחד ונתקרב צעד נוסף לגאולה..
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
לפני 16 שנים ו-4 חודשים תהליכים ותמורות... יוֹסֵף
אני יכול בהחלט להסכים עם מה שאמרת, שחוסר קיומה של מסגרת בה יתאפשר דיון והעמקה בתכני היהדות אל מול תכני העולם המערבי, והפנמת המורכבות של החיים אל מול הערכים המקראיים, עלולים להיות הגורמים לנטישה וחיפוש במקורות זרים. אבל את כותבת שאת מרגישה שהחינוך הדתי לאומי נמנע מלעסוק בנושאים 'פרובלמטיים', מחשבת ישראל... זה נראה לי קצת מוקצן ומוגזם, אמנם לא עשיתי מחקר מעמיק בנושא (וגם לא מחקר לא מעמיק:) ובכל זאת מסופקני. בוודאי שיש מקומות פתוחים יותר ופתוחים פחות, אבל עדיין תיאור כפי שכתבת נראה לי שלא קיים במרבית המקומות.
אני לא יודע אם זה המקום לפתוח דיון על התהליכים בחברה הדת"ל, אבל כיון שכבר פתחת את הדלת... האם את באמת משוכנעת שהדור הצעיר בחברה הדתית לאומית מתחרד"ל/מתחלן בגלל שלא ניתן מקום לדיונים ולהפריה פילוסופית, אולי הדור הצעיר רואה בדור הקודם (מה שאת מכנה דור הפועל המזרחי) דור שהדת הייתה בשבילו, יותר מבנה תרבותי נוח, קהילתי, מוגן, ופחות דרך חיים שמשפיעה על חיי היום יום, ואני לא מדבר על דמויות המופת של אנשי תורה ועבודה ודומיהם, אני מדבר על האופן שבו הרעיון הונחל בציבור. אולי אני אומר דברים קשים, אבל הביטי איך נראית תפילה ממוצעת בבתי הכנסת של המזרחי, האם את חשה שהחויה הדתית ממלאת מקום משמעותי בחייהם של אותם אנשים (למעט בודדים). כמה אנשים מאותו דור (אני מתכוון לאנשים שהם כיום בני חמישים שישים וצפונה) לימוד התורה, כן, גם הסוגיות הפילוסופיות והקיומיות, מהווה אצלם חלק משמעותי ומכונן מסדר היום. ושוב, אני לא מדבר על בודדים אני מדבר על כלל הציבור. יכול מאוד להיות שבתקופה ההיא הדרך הזו הספיקה ואולי גם התאימה, אולי. אבל ייתכן שהדור הצעיר קלט, בצדק או שלא בצדק, שיש כאן בינוניות, הטמעה חלקית בלבד של ערכי היהדות, ואולי אפילו (ואני אומר בזהירות יתירה) פסיחה על שני הסעיפים, ולכן החליט ללכת על כיון יותר אמיתי מבחינתו לכאן או לכאן... לא קראתי את גליון 'דעות' שהזכרת, אני רק מעלה תהיות...
(זה אולי מתאים יותר לביקורת פנימית מאשר בפורום הזה, אבל מאחר שהעלית את הנושא ראיתי עצמי 'מחויב' להגיב... קשה היה לי לכתוב חלק מהדברים, והתלבטתי קשות אם להגיב, ובכל מקרה אומר בכנות שפסוקים אלו ממשלי (כז) עמדו לנגד עיני כשכתבתי על הציבור הזה: "טובה תוכחת מגלה מאהבה מסתרת, נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא":)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-4 חודשים שחלילה לא יהיה מקום לחשיבה וליצירתיות זרש קרש
יש מחשבת ישראל, ולצערי ברוב המקומות על חשבון שיעורי ספרות (ע"ע רוב הישיבות התיכוניות בארץ).
יש ריה"ל, הכוזרי, אך למשל מי מעז לומר שריה"ל כתב שירי אהבה ויין, ומי מוכן גם לגלות בשקט שכתב גם שירה הומואירוטית?
ועזוב סוגיות מורכבות שכאלו, הרבה תכנים "בעייתיים" פחות מטופלים באופן שיטחי ומעובד היטב-היטב, כדי שחלילה לא יהיה מקום לחשיבה וליצירתיות. זו ההרגשה שלי הן כתלמידה במערכת חינוך זו והן בהמשך כחלק מן הצוות החינוכי (למשך זמן מוגבל. בכל זאת, גם לסבלנות שלי יש איזשהו גבול).
בעניין הדור הקודם, אני יכולה להבין את דבריך, ואף לחזות בהם בגלוי. עם זאת, העמקה בכתבי הפועל המזרחי מגלה עולם תוכן עשיר ומפואר שיש הרבה מה לקחת ממנו וללמוד ממנו על האופן שבו ניתן לשלב עולם יהודי-חסידי-שורשי עשיר ובין עולם פורה באידיאולוגיה ציונית. לא שזה הדגם הבלעדי, אך יש בו יופי שממנו ניתן לצמוח ולמולו להציב אלטרנטיבה במידת הצורך. אני מסכימה שעושר זה לצערי לא בא לידי ביטוי במניין המזרוחניקי הממוצע. כשגם כאן, במקום לפתוח את שתי הדלתות לשיח צבעוני ועשיר בו התשובות אינן ידועות מראש, הרי ש"כפו הר כגיגית" - עושים כי עושים כי צריך כי ככה. בהחלט לא מספק.
והערה קטנה אחרונה בעניין עצם השיח, מסכימה שפורום ציטוטים וודאי מופתע לגלות את הדיון שמתחולל בו, אך עם עצם הציבוריות בעיני אין כל בעיה. להיפך. אפשר להתגאות בשיח ביקורתי, ולא להסתירו יחד עם הכביסה המלוכלכת. לדעתי ניחוחו הוא ניחוח חושב, מעמיק ושואל, ולא מקבל כמובן מאליו. סימן חזק של בריאות קהילתית ונפשית.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-4 חודשים מקום לחשיבה וליצירתיות לביא
מהתנסותי האישית במסגרת ישיבתית גבוהה יש מקום להעלות את שלל הדעות וה"חוכמות" מאריסטו ואפלטון ועד נושאים שמציקים לנו היום (מעמד האישה, התא המשפחתי וכו').
הנושאים עולים, מקבלים מקום לדיון ומבוררים כך שלא ישארו ספקות.
לא נתקלתי במחסום כלשהוא בתחום זה, להפך.
יש בפני מי להעלות שאלות ולחקור ולהבין באופן אישי וקבוצתי.
במסגרות חינוכיות של גיל הבית-ספר יש בעיה בכל הארץ, נראה לי בכל גווני המסגרות. זמן מוגבל, משאבים מוגבלים, למידה למבחנים, יותר מדי תלמידים למורה. אבל להגיד שהבעיה כשורה למסגרת ספציפית - לא נראה לי.
אם אדם מסויים כתב כתבים שראוי ללמוד מהם ואחרים שלא ראוי (ואת הראוי במסגרת קובע מי שמגדיר את המסגרת) מן הסתם לא ילמדו התכנים הלא ראויים. אולי יוצגו כמקורות למי שמתעניין מעבר לשעות הלימוד. בתהליך לימודי אנחנו צריכים סיוע של מישהו שכבר עבר במסלול דומה לפנינו ויוכל למנוע מאיתנו לפול במהמורות הדרך.
אפרופו בני עקיבא.. אם הבנתי נכון, הרעיון היה לגשת אל הנוער במקום בו הוא נמצא ולסחוף אותו למקום טוב יותר (דומה במשהו לרעיון סביבו הוקמה סימניה). השילוב בנים-בנות יחד התאים לזמן ההוא. אם ראו המשפחות שבמקום להסחף לטוב, ילדיהם נסחפים ל"פחות טוב", ראוי ורצוי שיחפשו דרכים לשנות את הקיים.
הזרמים בעמנו מתבררים ומתמצים ככל שהזמן עובר. לא צריך לחשוש מכך ומהבמפרים שבתהליך השינוי, כל עוד סומכים על מי שמחזיק בהגה.
אגב, נראה לי שהקו של הרמבם "מצא את שביל הזהב באמצע" מקובל על מרבית האנשים ולא דורש הסבר מיוחד.
משום מה כשזה מגיע ל"פתיחות" ו"חופש" בדור שלנו, נוטים לשכוח את הקו ומנסים להגיע לקיצונות. כל דור והבעיות שלו. נקודה למחשבה.
* שם הפורום שונה בינתיים להתאים לתוכנו :]
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-4 חודשים הרי זה מסובך זרש קרש
שלום לביא,
אכן תחום הישיבות הגבוהות קצת יותר אופטימי. אני לא מכירה לעומק (מטבע הדברים...) אבל ישיבות כמו מעלה גלבוע, עין צורים (ז"ל), עותניאל, ישיבת שיח... נותנות מקום אופטימי לצמיחתה של חשיבה ביקורתית וקצת יותר מאפשרת מגוון מחד, והעמקה מאידך. אך גם שם, ובמיוחד אי נחתי נובעת ממוסדות הלימוד הגבוהה לנשים, גם שם שולט ביד רמה קו הקורא לאחידות, להסתגרות ומסמן את החיץ מן האתגרים האינטלקטואליים והחברתיים שבתרבות הכללית כמטרה וכאידיאל נשאף.
מטבע הדברים שיח כזה כוללני ואינו יכול להביא את יוצאי הדופן, בחוויה האישית שלי באולפנה המהוללה בה התחנכתי אי שם בפרוורי שושן, תמיד הוזמנו לשאול, ותמיד היה סמינר על מעמד האישה, אבל איכשהו את השאלות האמיתיות ה"גדולות" לא היה ניתן לשאול. גם כשביקשנו והתחננו ללמוד גמרא (סתם מתוך סקרנות, אז באמת לא היה לי מושג מה לעזאזל הדבר המדהים הזה, אבל גם סקרנות היא דבר חיובי, במיוחד בתהליכי למידה), אז שלחו אלינו הסדרניק צנוני במיוחד שהעביר את השיעור הכי משעמם עלי אדמות מתוך בבא מציעא על דיני נזיקין. בפיהוק השלוש עשרה שלנו הוא אמר:"ככה זה גמרא. אנחנו, הגברים, מחוייבים ללמוד את זה. אבל אתן,למה לכן??".
מזעזע אותי שככה סותמים גישה למעיין המפכה והמדהים הזה. לאוצר הספרותי והתרבותי הזה, עולם שברגע שנחשפתי אליו כמה שנים אח"כ התאהבתי בו אהבה סוערת. ואפרופו דיוננו, זה בהחלט עולם שבו מותר לדבר על הכל, מותר לשאול הכל, אך הגבולות נותרים בעינם. במהרה בימנו אמן.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-4 חודשים זרש, מאי חנוכה? שלומית
השעה מאוחרת, אז אני מרשה לעצמי לא לומר כל מה שיש לי לומר, אולי בפעם אחרת.
מאי חנוכה דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פח אחד של שמן שהיה מונח בחותנו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה".
אני בטוחה שכולכם יודעים אבל בכ"ז: שבת (דף כא, ב)
"לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" כמובן שישנה הנקודה שכולנו מכירים שהמתינו לראות האם ההארה שהיתה בימי החשמונאים תחזור באותם הימים בשנים הבאות ע"מ לקבוע "חג" ולא רק נס חד פעמי.
אבל מעבר לכך מדוע לא חגגו בהתחלה, מפני שכולם זכרו את הנס, הוא היה כ"כ מוחשי שלא היה צורך לציין אותו, להבדיל בימינו פתאום נוצר צורך בוער משהיה אי פעם לתעד את השואה - כי דור השואה הולך ונעלם. לצערנו אם לא יותירו לנו ספרים וסרטים, מה ישאר לנו?
חג נקבע גם כשמבינים שזכר הנס עלול להתפוגג ולאבד את משמעותו.
זרש, בימים בהם לא עסקו כ"כ בצניעות, זה מפני שלא היה צורך בדיון.
הצניעות היתה מובנת לגברים ולנשים. גם צניעות בלבוש וגם צניעות בהתנהגות.
כשדבר גלוי, ברור וידוע כ"כ אין טעם ליחד עליו דיבורים רבים.
רק בימי בית שני הפרידו והוסיפו מקום לריקודי נשים, בבית ראשון היו בדרגה גבוהה מספיק שגם אם תרקודנה לידו עשרים נשים, האיש יביט רק באשתו ולא יקלקל ובטח שלא יחלל את הקודש. בבית שני כבר לא שרתה על העם קדושה כזאת.
גם אני לא לקקתי דבש בתיכון המזרחניקי שלמדתי בו, אבל מגיע זמן שבו צריכים להמשיך ללכת, חבל שאת מרשה לאנשים שכבר אין להם נגיעה ויכולת להשפיע מעצמם על חייך לנתב את חייך ולקבוע לך נתיב.
מה שכתבת לגבי חטא הברית, אין מה לעשות מספרים מה ההשלכות של החטא, וכן, ההשלכות אינן קלות, אז מה?
ברור שנכשלים בחטא הברית, אף אחד לא מצפה מכל נער שיהפוך אוטומטית לצדיק יסוד עולם, מה שכן, "שבע יפל צדיק וקם".
אנחנו מנסים להתגבר, נכשלים, קמים ומנסים שוב, הפעם קצת יותר חכמים, אלה החיים שלנו - זהו היהודי - היכולת לקום ולנסות שוב ושוב.
מה שעוד אנחנו חייבים לדעת הוא שהנפילה יא לא תמיד באשמתנו, אלא מכשילים אותנו ע"מ שנלמד עניין חדש אבל להיות חזקים ולקבל את הנפילות שלנו באהבה כי אנחנו קרוצים מחומר ולהמשיך ללכת.
ועכשיו 01:30 ואני כבר מזמן מנקרת
לילה טוב!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-4 חודשים על הניסים ועל הפורקן (של העול) זרש קרש
שלומית יקרה
תודה על איזכורי הניסים המהוללים מימי המכבים. אצלי כרגע בוקר וזמני קצר, ועם זאת -
קיימות עדויות מגוונות על מחשופים עמוקים ביותר בתקופת הרנסנס עמן התעטרו נשות כשרות בישראל וכן אופנת גופיות אי שם במאות שעברו (גם אצל הפוסקים וגם באומנות, אם תדרשי שאתן את המקורות המדויקים - אעשה זאת בכיף, למשל אחד מהם הוא רש"י בגמרא שמתאר חשיפת כתפיים).
לא אצטט שוב את סיפור הנוסטלגיה והאלצהיימר, רק אומר שאיך שאנחנו מפנטזים על מה שהיה בעבר נגוע עמוק במה שחונכנו עליו כיום (ר"ע ציורי אברהם אבינו עם שטריימל, יוני גרשטיין שם, שם).
ברור שגם אני אינני בעד חשיפת פופיקים ברחובות ישראל אך לכל גבול יש גבול, (מתוך: הכוכבים של שלומי, אריה אליאס, שם, שם). לא ייתכן שזו תהיה תכליתה של האישה ותכלית חינוכה. אפילו בציבור החרדי יש עדויות מרתקות על חינוך פתוח שניתן לנשים, על אוניברסיטה ומה לא, (בסביבות שנות ה50), אך כשזה פתאום עמד מול גבר שלא יודע דבר בחכמת הגויים, פתאום כל בית יעקב הפך רק עיסוק בהפרשת חלה ובגוון הגרביונים.
ובעניין ההשלכות - גם בעניין צניעות וגם בעניין חטא הברית - ההשלכות הפסיכולוגיות גם אינן קלות. אז אנא, אל תבני רק על תיאורי העוה"ב שלא היו קיימים כלל שנים ארוכות בעולם היהודי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-4 חודשים שיטוט ציטוט ועוד שיטוט dushka
אני עוקבת בעניין אחרי הדיון. הכרותי עם החינוך הד"ל אפסית. יחסי הקצרים אך עמוקי החותם עם הדת התהוו בשנות נעורי, לאחר שאבי (לפני כ-25 שנה) ומאוחר יותר גם אמי ויתר המשפחה המצומצמת חזרו בתשובה. השתייכנו באופן חלקי לקהילת חוזרים בתשובה חרדית שהמשותף לחברים בה היה הזמן, המקום והרב ופרט לאילה היתה הקהילה עד כדי כך הטרוגנית שאי אפשר לגזור ממנה שום הכללה (אבי, לדוגמא, הוא אדם שבכריזמה רבה יגרום לחומרה הנידחת ביותר להישמע כעיקר הדין. כשהוא מושיב תינוק על ברכיו בשבת, וזה משתעשע בזקנו, הוא מזמזם לו בחיוך: 'התולש שתי שערות בשאבעס חייב מיתה'. הbed time story שלו הוא עיון בדיני אבלות)
די מזמן קראתי סיפור (בננה יושימוטו, 'לטאה', 'דם ומים') על אישה צעירה שהוריה 'חזרו בתשובה' וגידלו אותה סמוך לגורו בקהילה כפרית מבודדת, כשבגרה בחרה לעזוב את הכת ולעבור לטוקיו. נזכרתי בקטע הזה:
'כשהגעתי לטוקיו הבנתי שאנשי העיר, היותר נורמליים כביכול, לא חיו חיים מלאים יותר מאנשי הקהילה שבכפר. למעשה, הם היו אפילו חלשים יותר, ריקים יותר. אבל גם, כמו שציפיתי, פגשתי במקרה אנשים דגולים שהפתיעו אותי או הצחיקו אותי לאין שיעור. החיים שם היו מעניינים ומשעשעים. מכל מקום, גיליתי שחוץ מהאווירה המיוחדת של העיר, היחס שבין מספר האנשים הדגולים לבין אלה שרק ניסו להימלט מהחיים לא היה שונה מזה שבכפר.
"אם ככה" הרהרתי לא פעם, "למה אני בטוקיו?"'
מה שאני מנסה לאמר הוא שבינוניות, צרות מוחין, הליכה בתלם ללא שאלה והעמקה נפוצים בכל מקום (כמעט כמו חטא הברית) השוני הוא רק בכלי ההגשה. אם להתייחס לגישה היהודית הוליסטית של זרש- גם זו יהדות - הרי בלי הערבה חסרת הטעם והריח אי אפשר ליטול לולב.
אבל... (ויש אבל), גם הכלי הוא בעל משמעות. ואם כלי כמו החינוך הד"ל (שאם התרשמתי נכון כל משתתפי הדיון עד כה הם בוגריו) יכול להוליד דיון אינטליגנטי, תרבותי ובעיקר בולט בכנותו כמו זה, אולי המצב לא כל כך רע ולא הכל סביב אורך השרוול וצבע הגרב?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-4 חודשים מושיב תינוק על ברכיו בשבת, וזה משתעשע בזקנו לביא
"כשהוא מושיב תינוק על ברכיו בשבת, וזה משתעשע בזקנו, הוא מזמזם לו בחיוך: 'התולש שתי שערות בשאבעס חייב מיתה'"
אהבתי! (שוקל לאמץ)
אגב, אני לא מבוגרי החינוך הד"ל.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 16 שנים ו-4 חודשים חינוך ד"ל דן-1
היהדות בנויה מ-4 בנים.
החכם-נמצאים בפורום
הרשע-לא אתנו
התם ושאינו יודע לשאול-לא יודעים על הפורום
והבן החמישי בטיולי תרמילים :במזרח וכ"ו
הדיון שלכם מרתק והוא חלק מתוך הקומה של עם ישראל ההולכת ונבנית לאט ,סמוי אבל בטוח!!!
ואגב בדרך כלל אני בונה את דעתי על "חבקוק" ראשי תיבות:חב"ד,ברסלב והרב קוק.כלומר כדאי תמיד לחפש מכנה משותף חיובי והוא קיים.גם עצם החיפוש הוא חיובי ובכך גדולתו של הפורום.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
