פורומים » שירים ומשוררים

יהודה עמיחי, נתן אלתרמן, ולהבדיל אביב גפן. משוררים חדשים וישנים. שירים שאהבתם, וספרי שירה שנגעו בליבכם.

• לפני 16 שנים ו-5 חודשים הסתכלות שונה על המוות יוֹסֵף

  

  יוֹסֵף

  אתמול קראתי בספר השירים של זלדה, שאדם יקר הביא לי מתנה, ובסוף השיר 'חדרה של אמי הואר' נכתב כך:
  
  כשאמות –
  יפרֹם אלוהים רקמתי
  חוט-חוט,
  והימה ישליך צבָעַי
  אל מחסניו שבתהום.
  ואולי יהפכם לפרח אולי יהפכם לפרפר
  כהה-לֵילִי-רך, כהה-לֵילִי-חי.
  
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
  

  • לפני 16 שנים ו-5 חודשים הסתכלות טווה~~

    גם כשפורמים , לעשות זאת בתשומת לב, "חוט-חוט"
    על מנת שבבוא היום, אפשר יהיה לבחור צבעים ממחסני הים
    ולטוות מהם פרפר, פרח-חי ורך.
    
    לא הכרתי את השיר הזה.
    האם רומזת כאן זלדה לתחיית המתים?
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 16 שנים ו-4 חודשים נראה לי שלהיפך הדוד

      

      הדוד

      היא רומזת לכך שרק הגוף נשאר ומתנחמת בכך שיהיה בו תועלת שיצא ממנו חומר גלם לפרפר
      נחמה מוזרה במקצת אבל מי אני שאקבע...
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

    • לפני 16 שנים ו-5 חודשים המוות לא סופי יוֹסֵף

      

      יוֹסֵף

      כּנרת, אני באמת לא יודע אם יש כאן נסיון לתאר את תחיית המתים, יכול מאוד להיות. אני פרשתי את שורות השיר, שהמוות (אפילו בלי תחיית המתים, או נאמר לפני השלב של תחיית המתים) הוא לא סופי ומוחלט. משום שהכוחות, הכשרונות, הרצונות הטובים, של האדם, המהווים חלק בלתי נפרד ממהותו (אם בכלל ניתן להגדיר את מהות האדם), לא הולכים לאיבוד, עם מותו, לא נעלמים. יש מי שאוסף אותם באהבה, בתשומת לב, כמו שאמרת, ושומר אותם, וביום מן הימים הם יבואו לידי ביטוי. איך כתוב בספר הזוהר "לית רעותא טבא דאתאביד" – אין רצון טוב אובד.
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

  • לפני 16 שנים ו-5 חודשים הסתכלות טובה במיוחד:) תום

    

    תום

    שיר שלא יוצא לי מהראש כבר כמה שנים...השיר הראשון, אם אינני טועה..(חדרה של אמי הואר..הוא השיר השני או השלישי,לא?)- הבית הישן.
    זאת ההגדרה הכי מדהימה שנתנו לבית מעולם, מבחינתי.
    "הבית הצנוע שתף
    להילולות השמיים;
    השמש משליך אל תוכו
    את זהבו הבוער,
    והלילה
    מציף אותו באפלת כוכבים.
    
    ....
    
    ואין הבית הענו
    שר שירים על קרבת התהום,
    על שלטון האין,
    ואין הבית השותק מתנודד,
    ואין הבית המשונה-
    שיכור.
    אשרת של סתמיות שפוכה
    על פני אבניו הכהות-
    והרי זה כמעט בטחון"
    
    תיאורו של הבית הוא כתיאור היפוכי של הבן אדם...ואולי הוא רק כמעט טחון כיוון שהוא משומש בידי בני אדם.
    
    תום.
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 16 שנים ו-5 חודשים הבית והאדם יוֹסֵף

      

      יוֹסֵף

      תום, את כל כך צודקת, קראתי את השיר ואכן יש בו תיאור מדהים של בית. מדהים איך שהבחנת שתיאור של בית זה בעצם תיאור הופכי של האדם. הבית קבוע, לא מתנודד לא משתכר, לא שואף לשלטון האין ולא נופל לעומק התהום. אולי הבית זה תיאור של אותם ערכים מוחלטים וקבועים, שהאדם, גם כשהוא מחפש את עצמו, יכול לשוב אליהם בערב בסוף היום ולמצוא מנוחה... 'והרי זה כמעט בטחון'... אולי.
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.