פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 5468 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים 'מי מריבה' יאסון
אני היומרני ואני המפונק-
וכעת נסיכתי ישנה בטירה אחרת.
זוהי טירת טמטומי ומגדל טעויותיי.
אך היא זו שנתצה כבליו של הדרקון הרשע מכל,
ולהבותיו רושפות קרח למרחקים...
מה זאת עשיתי?
לאן,לאיזה מן העולמות שלחתיך?
ואם את היא המעלה באוב-
מדוע אני הוא זה המחשב את הפסדי,
את החוב?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים כקוראת פנטסיה מושבעת - אהבתי ציפי (ל"ת)
-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים קוראת פנטסיה? :) יאסון
-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים מה לא? אל תתן לי להתחיל ציפי
השאלה היא - מה זו פנטסיה? איזה ספר נחשב פנטסיה?
האם הארי פוטר זו פנטסיה? קראתי ואהבתי.
דיאנה ווין ג'ונס, שקראתי לאחרונה ספר נוער שלה (וקוראת שני עכשיו) - אהבתי
סטיבן קינג חביבנו, ביחוד סדרת המגדל האפל.
רוברט ג'ורדן - הגעתי לספר 10 לפני שהתיאשתי, ועוד רבים הדומים לו.
פאוליני - לא מתה עליו.
בארי יוגארט הנפלא עם שלישית ספרי ה- "כמו הסטוריה" על סין העתיקה.
גרג קיז הנפלא לא פחות עם רביעית ספרי העולם האלטרנטיבי בניחוח האלכימיה.
אין צורך כמובן להזכיר את טולקין וחברו הטוב לואיס, דגלאס אדאמס זצ"ל וטרי פראצ'ט יבדל"ה.
ועוד רבים רבים.
יש ספרים הנחשבים ספורת, שיש בהם אלמנטים פנטסטיים, שהסופר/ת משתמש/ת בהם כדי להעביר רעיון. למשל, במגילת סן מיקלה, שבביקורת לא מזמן מישהו ציין אותו כספר ריאליסטי לחלוטין, המספר פוגש בגמד ומנהל אתו שיחה. פנטסיה? לא בדיוק, אבל מוסיף המון לסיפור לדעתי.
הזהרתי אותך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים אני מורשם... :) יאסון
יפה לך. מאוד. :)
טוב,אז ככה:
לעניות דעתי הלא-מלומדת בעליל, הארי פוטר היא לא פנטזיה רגילה. יש בו מומנטם של קסם, אגדה, אבל ללא ספק אא להשוות אותו לוויס והיקמן, למשל.
וכמובן שרומנים היסטוריים לא מסווגים אצלי כפנטזיה. זה מה שהם-רומנים הסטוריים. תקופתיים. כמה שב"בית היער"(מריון צימר בריידלי),למשל,מרומזים מעשי ניסים ונפלאות,עדיין-האווירה השלטת היא של ארועים הסטוריים וסאגה שלמה של תקופה,הנושא המרכזי הוא לא המציאות המקבילה לעולם ההגיוני שבו אנחנו חיים,אי לכך ובהתאם לזאת-זו לא פנטזיה.
בכל מה שקשור למר פראצ'ט,ואם כבר אז גם אדון גיימן-זוהי פנטזיה אכן, בכל רמ"ח איבריה(פחות גיימן,יותר פראצ'ט)אבל זהו עוד תת-ז'אנר- פנטזיה קומית. פארודית-משהו. לחלוטין לא קלאסית.
דגלאס אדאמס הוא לא פנטזיה,נקודה. זה מדע בדיוני. כל תיאוריית הקוואנטים הביזרית וההזויה שלו-אין לה לא יד ולא רגל על גבו של אט'ואן,כמה רחב שיהיה. זה כמו לטעון שזוהר ארגוב מנגן מטאל. מדע בדיוני קומי, אם כבר. פארודי.
וסטיבן קינג? כנ"ל. זו לא פנטזיה. קינג הוא סופר אימה רשמי. אכן,חלק מהספרים שלו מושכים לכיוון הגותי('רוז רד'), וחלק לכיוון המתח('רוז מאדר'). חלקם נצבעים בצבעי מדע בדיוני('נדודי שינה') או קסם טהור ('גרין מייל') אבל כולם כולל כולם כוללים בתוכם קונספט על טבעי מסויים,כזה או אחר, ורובם ככולם כוללים מבט מפוכח מאוד על ההיבט הפסיכולוגי שעומד מאחורי הצד האפל של נפש האדם. 'פסיכו'-משהו.('מיזרי','דולורס קלייבורן','הניצוץ'...) ה'גורו'אים שלו,ללא ספק היו היצ'קוק ואדגר אלן-פו.(אלא אם כן אם מחשיבה את 'עיני הדרקון', ספר יוצא דופן שלו בעליל. פנטזיה גותית בעליל...) וכן- דווקא וביחוד המגדל האפל... :) אם את זוכרת-מדובר בעולם "שהתקדם הלאה,כמו נחשול ענק החוזר לאחור"...קונספט עתידני לחלוטין. טכנולוגיה מתקדמת ואנדרואידים מתוחכמים שמסוגלים לרגשות.(בליין? הרובוטים המשרתים?). אבל עדיין-רובם ככולם,באופן גורף לחלוטין,משתייכים ללא ספק לז'אנר האימה הפסיכולוגית.
לעניות דעתי, שוב-הבלתי מלומדת והחובבנית בעליל, ישנן הגדרות בולטות ומרכזיות בכל שנוגע לקטגוריה הזאת: פנטזיה קלאסית, פנטזיה לנוער, ופנטזיה קומית. כמובן שבתווך ישנם עוד מספר סופרים אלטרנטיביים שממקסים בין העולמות הללו,אבל זה, פחות או יותר העניין כולו. 2 אבות עיקריים ל-2 זרמים עיקריים(קלאסית/נוער)-טולקין ולואיס. מטולקין צצו ועלו גאי גבריאל קיי,וייס והיקמן וכ"ו וכ"ו ומלואיס הושפעו בעיקר יוצרי הארי פוטר, ספיידרוויק וכ"ו. פראצ'ט,לעומת זאת, הושפע מהטריפים המקולקלים שאכל בילדותו. אין לי שום הסבר אחר לתופעה הבלתי נורמלית הזאת. אולי הקרינה שהוא נחשף אליה במפעל למטוסי סילון שהוא עבד בו בתור מכונת קפה. ולא מספיק כל זה, הוא גם הדביק,באנוכיות מוחלטת,גוש של מסטיק לעוס על הכיסא בחדר ההמתנה שבדיוק התיישב עליו גיימן,מחכה בסבלנות מנומסת ומאז שניהם תקועים שם. מאופקים להפליא. מצפים בקוצר רוח לטכנאי המזגנים שיגיע להחליף את הוויסות מקור לחום,כי כבר ממש שלג בחוץ...
קראתי מאמר מעניין פעם ,על ההבדל שבין פנטזיה למדע בדיוני: דמייני לך,אפוא,אח ואחות. גילם נע בין 6 ל-8. ילדים קטנים לכל הדעות. ברגע של פנאי, נכנסת האחות בלאט לחדר השינה של אמה, פותחת את ארון הבגדים, לובשת את מיטב שמלותיה, נועלת את נעלי העקב שלה,מורחת שפתון וסומק,אפילו במסקרה שלחה ידה,מתגנדרת לה מול המראה בכובע שוליים אלגנטי שמבגר אותה בעשרות שנים ממשחק הנדמה לי המתוק שלה. מחייכת ומפלבלת בעיניה בהתנשאות. האחות היא הפנטזיה. ואז ישנו האח. הוא,מצידו, פורץ לו ברוח סערה לחדרה של האחות הגדולה,בת הטיפש עשרה, של שתיהם, קופץ בפראות על המיטה בנעליים בוציות, מקשקש בגרפיטי על הקירות,נתלה על השולחן,שובר את הכיסא ומבלגן את כל ארון הבגדים המסודר שלה. משתולל לחלוטין וצוחק בעליצות. והאח, כפי שוודאי כבר הבנת-הוא המדע בדיוני.
נקודה מעניינת למחשבה,לא? :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים מחיאות כפים וצחוק גדול פרוע ציפי
לניתוח השכלתני והמרתק. אני מחכה בקוצר רוח לספר הפנטסיה שתכתוב אתה. אני מבטיחה לקנות ולקרוא בשקיקה, לא חשוב באיזו קטגוריה.
צר לי לאכזב אותך, אך בעיני כל הספרות הז'אנרית, כולל הקומדיות, ספרי הנוער, האימה והמד"ב הקלאסי על טייסי החלל המסוקסים שלו, היא פנטסיה.
גם אני קראתי מאמר מעניין פעם, על תפיסתו של טולקין את הפנטסיה. האשימו אותו, רחמנא ליצלן, שבסיפוריו נטולי הריאליזם הוא משחית את נפשם הרכה של ילדים תמימים וגורם לכך שלא יבינו את ההבדל בין פנטסיה למציאות. תשובתו פשוטה ואופיינית: הוא טוען שדוקא ילדים תופסים באופן קיצוני יותר את ההבדל בין דמיון למציאות ואין להם שום בעיה להפריד בין השניים. הרי אם לא, לא היה טעם לכתוב סיפורים דמיוניים. אם ילדים לא מבדילים בין נסיך לביו צפרדע, מה הטעם לספר על אחד ההופך לאחר? כל הפואנטה של הסיפור תלויה בכך שאנחנו, צעירים ומבוגרים, יודעים מצוין מהם גבולות המציאות.
גבולות אלה משאירים מחוצה להם את העולם השטוח על גבי ארבעה פילים, את האלים המיתולוגיים החיים בתוכנו כאחד האדם, את ההוביטים והאלפים, את טייסי החלל ואת הוגוורטס על שוכניה; גם מסעות בזמן, טיסה במהירות האור וריפוי בכח המחשבה. מחוצה להם נמצאים גם רמדיוס היפה העולה השמימה, הרופא העייף השומע מגמד שיהיה ילד לעולם, והעורך הספרותי הרואה יצור משובץ ושקוף מופיע באויר מולו.
את כולם אקרא ולכולם אקרא פנטסיה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים תראי, יאסון
את הדיון המרתק הזה ניתן לעשות בכל נושא תחביבי תרבותי-החל ממוזיקה וקולנוע וכלה באופנה ונגרות- מאחר וז'אנרים ותתי-ז'אנרים שונים ומשונים קיימים בכל נושא אנושי בעל אופי מסויים. אני יותר נמשך לעיצוב הזה וההוא מנסה לתת אמירה יותר מהכיוון השני,בעוד שכולם כולל כולם בכלל רוצים לצבוע את העניין כולו באור שונה לחלוטין. מבלבל? נכון. מאחר והניתוחים האלה, של ז'אנרים וההבדל ביניהם הוא עיסוק השמור לקהל המעריצים של קונספט כזה או אחר. היוצרים עצמם לא מצייתים בעיוורון לתחום התעניינות כזה או אחר-הם פשוט יוצרים כאוות נפשם. סולן של אחד מלהקות האימו-פאנק,למשל,כאשר נשאל על הסגנון הזה שתחת דגלו כביכול הוא מפרסם אלבומים,ענה: "לא היה לי מושג שאני מנגן אימו. מה זה אימו בכלל? אני פשוט מנגן מוזיקה.". כל הניתוח הזה שמור למרצים באוניברסיטה ולקהל היעד של אלו העוסקים בנושא באופן פעיל. למה? הרבה סיבות. אחת כבר ציינתי-הם עסוקים מכדי להתפלסף ולחפור על זה. ישנן עוד הרבה,אני מתאר לעצמי. הנקודה היא אותה נקודה- זה עניין של טעם ועניין של דעות שונות. זה לא מדע מדוייק. אנחנו יכולים להסכים או לא להסכים. עדיין נחליף ספרים של 'רומח הדרקון' ביננו... :)
אבל עדיין,אני משוכנע,גם אם את לא רואה את העניין באופן שכזה,שישנם הבדלים ברורים מאוד בין פנטזיה קלאסית למדע בדיוני קלאסי/קשה ונעזוב לרגע את כל תחומי הביניים, האלטרנטיביים יותר. טייסי חלל? חייזרים טלאפתיים? אף אחד לא אמר שזה לא יקרה אף פעם. העתיד, אם ירצה הגורל ולא נפוצץ אחד את השני לחתיכות קטנות שמתעופפות בכל רחבי הגלקסיה עוד קודם לכן, עוד לפנינו. הטכנולוגיה והמחשוב הולכים וצוברים תאוצה מיום ליום. כן. אני בהחלט חושב שאם נשכיל מספיק-עוד נטיס חללית בשם 'אנטרפייז' כדי להגיע למקומות שאף אחד עדיין לא הגיע לשם.. הז'אנר הזה מציע לנו אופציה חלופית לעתיד הלא-ברור כרגע. יש והוא ורוד יותר ויש והוא הרסני בהרבה. אפוקליפטי. אבל זה ייתכן. זה לא בלתי הגיוני בעליל. זה קורם עור וגידים סביבנו אז ווי ספיק... (אייפודים? אינטלגנציה מלאכותית? אפקט החממה? המרוץ לחלל?) ופנטזיה קלאסית לעומת זאת... טוב, זה כבר לא יקרה. אלא אם כן נתייחס לאפשרות העתידנית שהסרט 'שלטון האש' מציע לנו. כך או כך, אני לא רואה את האנושות מתחילה ללבוש בגדי קרב בסגנון טרויאני, עולה על סוס מכונף כדי להאבק בדרקון שחור גדול ומרושע שהרג גמד גבעות קרח ונסיכה אלפית כי היא לא הפסיקה לרגע להציק לו עם הקסמים הזדוניים שהטילה עליו. כאילו,בתנ"ך קיומו של הנושא המיסטי ועולמות שמעבר לחהבנה הגשמית שלנולא מוכחשים באופן מוחץ,אבל עדיין... גיב מי א-ברייק... זה כבר לא יקרה לעולם. וזוהי מציאות מקבילה. בלתי הגיונית בעליל.
לגבי שאר העולמות שבתווך-הארי פוטר,נרניה,קינג-לכי תדעי. אנחנו לא יודעים הכל... :) והבנה פשוטה זו מסייעת לנו להבדיל ולהפריד באופן פשוט ביותר בין פנטזיה על שלל גווניה ובין מדע בדיוני,על כל תכניו ותת-ז'אנריו... ז'תומרת,אם אנחנו משועממים וחפרני מספיק כדי להתעסק בזה ולקבוע הפרדה...
לא?
אניווי- שבוע טוב שיהיה! :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים איך אהבתי... ציפי
...את המשפט "היוצרים עצמם לא מצייתים בעיוורון לתחום התעניינות כזה או אחר-הם פשוט יוצרים כאוות נפשם". כך בדיוק אני מרגישה. ובפרפראזה על הסולן שציטטת, אני אומרת: לא היה לי מושג שאני קוראת פנטסיה/מד"ב [וכולי ומחק את המיותר]. מה זה בכלל? אני פשוט קוראת ספר שמצא חן בעיני.
אז יאללה, נסכים שלא להסכים? אני פשוט קוראת, וזהו. את הניתוחים הלמדניים (שנהניתי מהם מאד) אשאיר לך. בסדר? [ומה זה אימו-פאנק?]
אפרופו וייס והיקמן: ניסיתי אחד או שניים לפני שנים ולא התלהבתי. בהנחה שהטעם שלי השתנה עם הגיל - כדאי לנסות שוב? אתה ממליץ? נמק והסבר אך ללא ספוילרים בבקשה. :]
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים מה זה אימו-פאנק? :) יאסון
אימו זה תת סוגה של פאנק-רוק,פחות מהיר וקצת יותר מלודי.משהו שבין ה-פופ-פאנק של גרין דיי והאימו הממוסחר של טוקיו הוטל. ריפים קצת יותר מהירים,אבל לא גסים או ברוטליים,די נעימים לאוזן הצעירה של בני הנוער,אך בד בבד גם מרדניים מידיי לדור המבוגר. פונה לקהל היעד של נערים/ות שלא אוהבים לקטלג את עצמם כפאנקיסטים,למרות המראה האפלולי והמלנכולי שלהם. זאת דוגמא טובה, לדעתי:
http://www.youtube.com/watch?v=fH5w6dcC2dw&feature=related
חמוד,אבל עדיין-לא סוג הרוק/מטאל המועדף עליי.
ואני חושב שאנחנו דווקא כן מסכימים,פשוט שאני נהנה לחפור על זה הרבה יותר... :) :) :)
העיקרון הוא די פשוט,גם אם תחליטי שלא להסכים איתי,באופן גורף ומכליל לחלוטין: חלליות-מדע בדיוני, דרקונים-פנטזיה. :)
ולגבי עולם 'רומח הדרקון' ו-'מחזור שער המוות' של וייס והיקמן-אני מניח שמכיוון שאת מגיע מכיוון הרבה יותר קלאסי זה אולי לא דיבר אלייך אז,אבל היום,לאחר וותק ספרותי נכבד-תנסי שוב. לא יזיק. אולי אפילו תהני, מי יודע? :) בכל זאת,הן וותיקות מאוד בסצנה,מהמייסדים של העת החדשה בתחום ובכל מובן שהוא- יצרו עמוד תווך חשוב ובסיסי מאוד בכל מה שנחשב לפנטזיה טובה. ואני חושב שעוד לפני עולם 'שמש שחורה','רייבנלופט' או כל סדרה אחרת מהניינטיז שציינת שהיו פופולריים מאוד באותה התקופה.דמויות מרתקות ושנויות במחלוקת לצד עלילה סוחפת וכתיבה טובה של סאגה חשובה מאין כמותה שנפרשה על פני מספר דורות ועל פני עשרות ספרים. שוב, גם אם זה לא לטעמך-זה בסדר. אבל חשוב להבין שהם מהווים אבן יסוד בכל מה שקשור לפנטזיה המודרנית.
אני,מצידי,גדלתי עליהם וחלמתי עליהם בשנות הטיפש עשרה שלי,אבל זה אני -אני רגיש יותר משאר האנשים באופן פטתי בעליל... :) הם-הדמויות והסופרות-השפיעו עליי לחלוטין בכל מה שקשור לסיפורת שקראתי באותן שנים ועל אופי הכתיבה שלי,כמה שאולי היא שווה משהו לעומת המלודיות המתנגנות מבין הדפים של כל כרך וכרך מרומח הדרקון ומחזור שער המוות. עלילה אפית לחלוטין ומקורית לגמרי על שלל הרעיונות הפילוסופיים המובעים בה,ההבדלים בין הטוב לרע,נפשו החצויה של האדם הפסיכולוגי,רומנים אסורים בין גזעים שונים,הומור חינני,פוליטיקה שלטונית מחייבת,גיבורים בעל כורחם וקרבות אימים. כל המרכיבים החיוניים לסדרת פנטזיה טובה. 'רומח' וגם 'מחזור'. חשבתי שאנסה גם לקרוא שוב חלק מהסדרה,את "רשומות רומח הדרקון"(CHRONICLES-רשמתי את זה נכון?),קצת נוסטלגיה. לא יודע אם זה ידבר אליי היום,קצת פשטני מידי לעומת המורכבות והתחכום שאני מחפש,אבל קצת גם קסם טהור אף פעם לא הזיק לאף אחד, לא? מידי פעם אנחנו אכן תרים אחר התמימות הזאת. אז כן,תנסי,למה לא? תתחילי מ"רשומות". עזבי כרגע את 'אגדות' ושאר עשרות ההמשכונים והקדימונים שעטפו את הסדרה המקורית ואת 'מחזור שער המוות' על שלל 7 כרכיו-גם כן. עזבי לאח"כ. הוא לא קשור לעולם רומח הדרקון, אבל אני חושב שתביני אותו,ותהני ממנו, הרבה יותר אחרי 'רומח הדרקון'.
ואם זה ימצא חן בעינייך- אני מבטיח גם להמליץ לך על סדרת הקומיקסים של 'רומח הדרקון' והסרט המצוייר שנעשה ע"פ הכרך הראשון...למעריצים בלבד... :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים גרין דיי זה פופ פאנק? ציפי
נו, טוב לדעת. שיר או שניים שלהם דוקא דברו אלי אבל מה ששלחת ממש לא [סורי]. מטאל זה יותר הקטע של בתי הקטנה. אני גדלתי על פינק פלויד, קווין, איגלס והחרפושיות ודומיהם. זאת מוסיקה לענין. גם רגאיי, קלאסית, אריק איינשטיין וחוה אלברשטיין. אבל לא פופ, ממש לא, וגם לא פאנק.
תודה על ההמלצה. אני אחפש את רומח הדרקון ואתן להם עוד הזדמנות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים :) יאסון
אפשר להתווכח גם על זה,את יודעת... :) מוזיקה היא תחביב רציני מאוד אצלי... :)
אחרי הכל, האבות המייסדים של הפופ העכשווי הגיעו בד בבד באותן שנים עם הביטלס והאיגלס... :) שירלי בסי,הסופרימס,אבבא,שאיתם,לא נראה לי שיש לך בעיה,נכון? למי יש? אז בואי לא נצא בהצהרות גורפות,סבבה? :) :) :)וגם לא עם פאנק,אם נחשיב את לד זפלין וחלק ניכר מלהקות הרוק-פרוגרסיב,שניגנו על אותן במות בוודסטוק צד אל צד יחד עם פינק פלויד כמעניקי ההשראה לבאים אחריהם באייטיז והניינטיז... האלבום הראשון של פינק פלויד,למשל,עם סיד ברט,'דה פייפר אט דה גייטס אוף דאון',הוא מאוד פסיכודלי ויחסית מהיר בהשוואה לבאים אחריו... ובל נישכח את ג'ניס ג'ופלין, המטאליסטית הראשונה... וגם אריק איינשטיין לא נקי מהעניין,אחרי הכל,גם הוא קוטלג כראשוני המבצעים של רוק-פרוגרסיב בארץ(הצ'רצ'ילים, החלונות הגבוהים..) וכאמור,רוק פרוגרסיב ביסס את העיקרון של המטאל העכשווי. ואני בכלל לא מדבר על קווין ועל בריאן מאי,הגיטריסט שלהם,שנחשב לאחד מהעשרה הטובים בעולם לפני כמה שנים,והם לחלוטין ידעו לשבור גיטרות בשם הרוקנרול ולנפץ מגברים עם דיסטורשן מלוכלך והד בנגינג מטורף... :)
חוה אלברשטיין? פופ סבנטיז/אייטיז. לחלוטין.
בקיצור, מה שאני אומר זה מה שאת אומרת,בעצם. ממש כמו שאת לא מקטלגת ומתייגת את מה שאת קוראת,ופשוט קוראת את מה שמוצא חן בעינייך,ולא ממש חשוב לך אם זה פנטזיה/מד"ב/רומן תקופתי/עיתון שישבת,העיקר שזה טוב ואיכותי(וככה,אגב,זה צריך להיות-כל הכבוד!),כך גם לגבי מוזיקה. ישנם ככ הרבה סגנונות,זרמים,ז'אנרים ותתי-ז'אנרים,כך ש'להחרים' ז'אנרים מאוד מאוד כללים כמו פופ ומטאל זה לא פייר,אני חושב.. :)
בעיקר אם את שוללת פאנק,אבל שיר או שניים של גרין דיי,להקת פאנק מובהקת, כן דיברו אליך... :)
ואני בטוח שבתך הקטנה תתעניין מאוד לשמוע שלהקות המטאל שהיא אוהבת(מה למשל,דרך אגב? אני סקרן...)נשמו לראשונה את אוויר המוזה שלהם מהרכבים שפעלו וניגנו בשנים שאת היית בגילה. שידע הדור הצעיר ויבין לו- הם לא המציאו את הגלגל...הם ואף הדור שלי חייבים הרבה,מה זה הרבה,הכל בעצם, לדור שלכם... :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים :):):) ציפי
אתה אוהב להרצות, מה? תגיד, המקצוע שלך קשור להוראה באיזושהי צורה? ;)
נכון, חשפת אותי. אני מאותם אנשים (דעתנים/הדיוטות/זחוחים) שהמוטו שלהם הוא: אני לא מבינה באמנות; אני יודעת מה אני אוהבת!
אכן, אקשיב באותה מידה של הנאה לקונצרט של מוצארט ולרפסודיה בוהמית כי הז'אנר לחלוטין לא מעניין אותי.
ואני ממשיכה להתעקש שאני לא אוהבת פופ. למה? כי עוד לא מצאתי מבצע/שיר פופ אחד שאהבתי. אם תמצא כזה אני אוכל את הכובע המטאפורי שלי ומיד אכריז על טעותי (הכללות הן ת-מ-י-ד שגויות, נכון?). ועם אבבא אכן כן יש לי בעיה. לא סבלתי אותם מהשיר הראשון שהוציאו. גם לא את אלביס פרסלי (סתם לדוגמא) ושאר אלה שהזכרת. חוה אלברשטיין היא קטגוריה בפני עצמה, וגם מתי כספי.
דרך אגב, מה לגבי שירי סן רמו? אם הם נחשבים פופ אז אני כבר מוציאה את המלחפלפל כי יש כמה בודדים שאהבתי - של נדה, צ'ינקווטי, קאזלי.
לבתי טעם מאד אקלקטי והיא שומעת בעצם הכל. היא נסעה להתאוורר בתל אביב; כשאחזור אבקש ממנה לפרט. היהודים מצלצל לי מוכר. גם סינרגיה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים חחח!! :) יאסון
לא,לא,ממש לא קשור להוראה... :)
ולדעת מה את אוהבת זאת השיטה הבדוקה ביותר להנות מהתכנים בחיים שלך... :) אבל כדי להנות אפילו יותר אני חושב שכדאי ואף רצוי להבין באמנות. למה? כי,למשל,אם כבר התחלנו במוזיקה- אם את יודעת שאת אוהבת את קווין,ואת יודעת שהם מנגנים רוק מיינסטרים/רוקנרול,אז למה שלא תחפשי עוד הרכבים שמנגנים מוזיקה מהסוג הזה? יכול להיות שנחסכים ממך שעות רבות של הנאה צרופה בהאזנה ללהקה או זמר מופלאים כאלו ואחרים רק כי נמנעת מלקטלג את מה שאת שומעת. ולמטרה זו בדיוק נוצרה כל תורת הז'אנרים. כדי שאנשים שנהנו והתעניינו באמן מסויים,יוכלו להרחיב את אוסף הספרים/אלבומים/ציורים/לא-משנה-מה שלהם דרך אמנים נוספים שפועלים תחת אותה קטגוריה.ודרכם להגיע לעוד קטגוריות ולעוד אמנים מופלאים ומעניינים אחרים,מענגים לא פחות. והכל בשם הז'אנרים. דרכם ובגללם. אני אוהב את גאנז,למשל. אני יודע שהם מנגנים גלאם/רוקנרול. הלכתי וחיפשתי עוד להקות שמנגנות בתחום,וגיליתי את שוטינג גלרי ו-וולווט ריבולבר,מהטובים באלבומים שנמצאים אצלי במדף. ולא הייתי מגיע לזה לולי ההתעניינות בעולם התגיות והחלוקה לקטגוריות. כנל גם בספרים. בגלל שאני מעריץ פנאטי של ק.צטניק,הלכתי והתעניינתי בז'אנר ספרי השואה והגעתי ל'ציפור הצבועה',של יז'י קושינסקי. נחשף בפניי אחד הסופרים המשכנעים ביותר בתחום. והמזעזעים ביותר,אבל עדיין-אחד הספרים הטובים שקראתי אי פעם,אם לא הטוב ביותר. לעולם לא הייתי מכיר את שארל בודלר לולי ההתעניינות שלי בשירה מהסוג האנטי-ממסדי,האפל,כזאת שאדגר אלן-פו הכיר לי. סוגים. ז'אנרים. קטגוריות. תחומים. הכר את כולם,אני אומר, תאהב ותמשך לחלק מהם,אבל הכר את כולם והבן בהם-מה הגיע מאיפה,מי הושפע ממי,על איזו במה אוכל למצוא את מי לצד מי,ומה ישתלב לי טוב באיזו אווירה-שכן אם לא-עלולים להימנע ממך מיטב היצירות והפנינות התרבותיות.וכולנו יודעים כמה פנינות שכאלו משפיעות עלייך במישור האישי,התרבותי,הבין-זוגי,הרוחני,הפוליטי ומה לא. זה מעצב את האישיות שלך והשקפת עולמך. לחלוטין. את יכולה לדמיין את חייך ללא מוזיקה? ללא פרוזה?
מוצארט ורפסודיה בוהמית? לא כזה שונה,את יודעת,אם נחשיב את קטע האופרה האוונגרדי באמצע. קלאסי זה קלאסי זה קלאסי.. לא? :)
מסכים שחוה ומתי יצרו משהו חדש משלהם, סוג של אינדי (כן,יש כזה ז'אנר-אינדי... :) )בפני עצמו,אבל עדיין,הם הושפעו,לדעתי מהרוח הפרוגרסיבית של אותה התקופה. רוק רך משולב בסממני פופ עדינים ונעימים לאוזן הישראלית דאז.
למצוא לך? ביקרפול וואט יו וויש פור,אבל אם כבר,אז קבלי כמה דוגמאות חביבות... ושוב-כל אחת מהן מושכת לקצוות שונות,אבל עדיין,פופ הוא פופ הוא פופ:
http://www.youtube.com/watch?v=xwDkoJKPr4g
http://www.youtube.com/watch?v=hDaTCMmuP3w
http://www.youtube.com/watch?v=fUYaosyR4bE&feature=av2e
http://www.youtube.com/watch?v=joMfVFAK5Qc
http://www.youtube.com/watch?v=b_ILDFp5DGA
http://www.youtube.com/watch?v=LBHN4vxHfP8&feature=related
http://www.youtube.com/watch?v=g_LkjpYx8do&feature=av2e
http://www.youtube.com/watch?v=c98qdFQF7sw
http://www.youtube.com/watch?v=ZkcRVHk1sCQ
http://www.youtube.com/watch?v=Ye2Q1SxeLaE&feature=av2n
http://www.youtube.com/watch?v=BN1Fh-Y1L6I&feature=av2n
http://www.youtube.com/watch?v=5m12OA-BUvE
http://www.youtube.com/watch?v=RVmG_d3HKBA
http://www.youtube.com/watch?v=XlEsBaAFPoo
http://www.youtube.com/watch?v=JiOw0chwxTk&feature=av2e
טוב, אני מניח שזה יספיק לך לשנה הקרובה... :) זה בדיוק מה שאני מתכוון-אומנם יש לכולם מכנה משותף-רובם הגורף די רקיד, אלקטרוני-משהו ולא מתבסס על השילוש המקודש של גיטרה-תופים-זמר בלבד,'פופ'י,אבל עדיין-כל אחד מושך לכיוון אחר לחלוטין. תתי-ז'אנרים שונים לחלוטין.
סן רמו? כן, ללא ספק,השירים הקליטים והרדיופוניים האלה,עם הניחוח האיטלקי המובהק יכולים בקלות להחשב כתת-סוגה של פופ.. :) למרות שעברו הרבה מים בנהר הזה מאז,ומה שהחל בתור פסטיבל לשירים איטלקיים בשנות ה-50 תפס ציביון בינלאומי,ובשל כך גם הושפע מאוד מהרוח התקופתית-יותר ויותר אמני פופ מודרניים החלו להופיע שם(אפילו בריטני ספירס!!),והרוח השלווה והנעימה לאוזן שאפיינה את העממיות האיטלקית של הסינגלים האלה בהתחלה הפכה מהר מאוד למשהו מאוד מופשט. קשה להגדרה מדוייקת. ובכללית- פופ.
היהודים? סוג של בלוז/גראנג' מטאל אלטרנטיבי. מהמקוריים שהיו בישראל בשנות התיכון שלי ומהראשונים שבישרו על תחילת העידן הבינלאומי,החו"לניקי, במוזיקה הישראלית. מאז הם קצת נתקעו וחבל. אבל עדיין-יש כבוד! :) סינרגיה? ניו-מטאל מלודי. איכותי,בועט ורענן. ככה הם התחילו לפחות. מאז הם התמסחרו לחלוטין ולא אתפלא אם מחר אשמע סינגל חדש שלהם בדואט יחד עם שרית חדד או לא יודע מה...
זהו בינתיים. נתתי אותה בהרצאה, או מה? :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים יופי של הרצאה! ציפי
כל הכבוד על הבהירות, הסבלנות והרצון הטוב.
גם אם אתה לא עוסק בהוראה, בכל זאת אתה אוהב לחנך, רואים. ;]
נהניתי מההרצאה וגם החכמתי.
ואם טרחת ואספת לי את כל הדוגמאות, איך אוכל לנהוג אחרת מאשר להקשיב לכולם ולהכין את התבלינים לכובע?
אז here goes לפי הסדר:
מייקל ג'קסון - יוק.
מדונה - יוק בריבוע.
לילי אלן - מה לעזאזל? נוראי.
Ace of base - חיבבתי קצת בשמיעה ראשונה, בעיקר בגלל הקצב. וזו בדיוק הבעיה - שירים שמוצאים חן בעיני בשמיעה ראשונה לרוב נמאסים עלי בשמיעה שלישית.
ליונל ריצ'י - ממרח מזעזע. אני מתעבת ממרחים. לקווין יש למשל את Love of my life שאני הכי פחות אוהבת מהשירים שלהם.
אהה - Summer Moved on שלהם איכשהו מדבר אלי קצת (בגלל הסופרן המפתיע באמצע) אבל שניהם ממרחים.
שאקירה - ממש לא. מה זה אמור להיות, פסאודו-אירי? ;(
אלפאוויל (כך?) - לא.
דארן הייס - עוד ממרח. פוי.
Savage Garden - יש פוטנציאל, אבל...ראה A of B.
פט שופ בויז - מצחיקים, אבל - לא.
סנדרה - לא ולא.
מיקה - הראשון כנ"ל, השני - חיקוי עלוב של פרדי מרקורי יקירי, אבל נסבל איכשהו (בגלל המנעד). זה פופ זה?
כריסטינה אגילרה - שתהיה יפה ותשתוק.
מה, זהו? טוב, נשארתי רעבה.
תרשה לי לגמול לך בקליפ הנפלא ביותר שראיתי לאחרונה. שים לב ביחוד לכוריאוגרפיה: http://www.youtube.com/watch?v=kA5GkLM5C7M
ועכשיו ברצינות (בתקוה שתגיד לי שזה לא פופ):
http://www.youtube.com/watch?v=syRMC7yyGFg&feature=related
ועוד אחד שמרוב יופי מעביר בי צמרמורת כל פעם מחדש, ביחוד הדקה (בערך) החל מ- 1:15
http://www.youtube.com/watch?v=WzVBnLhIf6c
האם תסכים שאשלח לך שמות של מספר שירים שאהבתי ותמיין לי אותם לפי סוגה? בפרטי עדיף.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים שלישיית הצ'לואיסטים: יאסון
-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים אוקיי, יאסון
אז לגבי ארמי ג'ה דני- פופו מובהק, לצערי. ויותר מכך-דיסקו. ומה ההבדל בינם לבין אבבא,אפשר לדעת? :) אז נכון,אבבא היו יותר 'עליזים' ,אבל קשה להתעלם מהדימיון המוזיקלי. ואם תשימי לב למקצב של הכינור,תזהי אותו כדומה באופן חשוד למדי למקצב של הכינור כאן:
http://www.youtube.com/watch?v=uqTHdWL32rg
ואם בכוריאוגרפיה עסקינן,שימי לב לשלישיית הצ'לואיסטים הללו,שמנגנים מטאל מלודי,וכדי שלא תסבלי בשיר שהסגנון שלו ללא ספק לא ידבר אלייך-יש קטע מעניין בדקה וחצי בערך.
וזה?
http://www.youtube.com/watch?v=JFwQoqbWgSs&feature=av2e
ואולי זה:
http://www.youtube.com/watch?v=53g1_05v6-k
מרתק לראות ריקודי שורות,שבדכ פונים לז'אנר קליל יותר מותאמים באופן מושלם כל כך לשיר פאנק סוער ואנרגטי. שימי לב לבלרינה הגותית הכובשת הזאת ב 2:10 בערך.. :)
וגם זה לא רע בכלל,מהלהקות האהובות עליי בקליפ לא כזה עדין,אבל עדיין,אני בטוח שתעמדי בזה... :)
http://www.youtube.com/watch?v=7JLfCCGOers
נו,מה,בטח שטניטה טיקרמן היא פופ!!! :) אבל מסוג אחר,פשוט. בוגר יותר,אווירתי יותר,אבל עדיין-פופ. :) למה זה מפחיד אותך ככ להודות בריש גלה שאת שומעת פופ? הרי אנחנו נגד ז'אנרים,לא? שומעים מה שטוב לנו,לא? כמו בספרים?
בכל מקרה,קבלי את גרסת העולם שלי-מטאל גותי- לשיר הנפלא הזה:
http://www.youtube.com/watch?v=-hEj7rtaUf0&feature=related
צ'ייקובסקי לא רע בכלל. הייתה תקופה ששמעתי את ואגנר הרבה,כמה קונוטצי שהוא... ואם כבר,תנסי את ההרכב הנפלא הזה:
http://www.youtube.com/watch?v=kkhxv4i_dUo&feature=related
טוב, לגבי הביקורות החד-משמעיות והמוחלטות שלך... :)
ת'אמת? אני חושב,על פי התגובות החד גוניות משהו (נו אפנס...) שקצת אטמת את עצמך,סורי על הכנות. אחרת איך לא שמת לב שSAVAGE GARDEN ו- דארן הייז זה בעצם אותו בנאדם? מרגיש לי שאת סוג של 'אנטי' כלפי כל דבר שמוגדר כפופ,יכול להיות? לא נראה לי,עייני ערך טניטה... :) ואני בטוח שאם תמשיכי לנבור את תגלי שאת שומעת הרבה יותר פופ ממה שנדמה לך...
לא מתווכח עם טעם-איש תחת גפנו ותחת תאנתו,אבל אם נזכור לרגע שמוצרט היה המטאליסט הראשון,נבין שלצאת באופן מוחצן וחד משמעי כלפי כל דבר שזר לך ולא נשמע לך נעים באוזן בשמיעה הראשונה כי לא נחשפת אליו כמו שצריך עד היום מכל מיני סיבות(לא היה נוכח בסביבה שגדלת בה,או להפך-יותר מידי נוכח,לא היה מוטמע באוכלוסייה שחיית בה,ועוד ועוד...) הוא לא דבר בריא. מניסיון,גם אני אטמתי את עצמי תקופה ארוכה. חבל, את עלולה למנוע מעצמך הרבה דברים טובים ויפים...(ואם כבר,אז גם מוזיקה קלאסית עלולה להיחשב ל'מימרחית'... :) אבל אני אוהב אותה מאוד,אז בחיים לא אצא נגדה באופן מוחצן-היא נהדרת והיא הבסיס להרבה מהדברים שאני שומע היום...כן,גם למטאל קיצוני, 'אקסטרים מטאל' בפי העם...)
שמעת גם סינגלים אחרים של היוצרים האלה? תנסי,אולי כן תמצאי משהו שלהם,בסגנון אחר קצת, שיגרום לך לחשוב אחרת...יוצרים אחרים שעובדים באותו תחום שלהם,אולי...
ואם כבר קלאסית/אופרה, אז קבלי קלאסית/אופרה/פופ, ואני בטוח שאת כבר מכירה את הגברת המרשימה הזאת(שבעבר,אגב, היתה סולנית של להקת מטאל...וזהו,אגב 2,ז'אנר נפוץ ואהוב מאוד במטאל- מטאל/אופרה,או מטאל קלאסי...לא מבין למה היא לא נשארה שם,יכלה להמשיך לעשות עבודה מצויינת גם בבגדי לטקס שחורים... :)):
http://www.youtube.com/watch?v=v66JFjwgxIo
ברור שאני מסכים!!! איזו שאלה?!! לעונג יהיה לי הדבר!! זה ישמח אותי מאוד!! :) חשבתי שאני משעמם אותך לאללה עד עכשיו! אנימקווה שאעשה עבודה מספיק טובה ומקצועית,עד כמה שאני מתיימר להבין,ז'תומרת...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים רגע רגע רגע! ציפי
שמת לב לפרדוקס שמתחבא פה? תחשוב שניה...זהו, בדיוק. הרי כבר קבענו שאני שומעת רק מה שמוצא חן בעיני בלי להבין בז'אנרים, אז איך אני יכולה להיות אנטי פופ? :] בעצם, ההיפך הוא הנכון - לקחתי את רוב היוצרים שאני לא סובלת, שאלתי: מה זה? אמרו: פופ. חשבתי: אה...
תודה שהזכרת לי את סמוקי. איזה להיט אדיר שזה היה בזמנו, ועדיין מדבר אלי. כריס נורמן חמוד.
Daft Punk - אהבתי בגדול, הריקודים והמוסיקה.
הפאנק השני והשלישיה לא דברו אלי. גם לא מיוז - הרבה רעש (ויש לי שריטה פרטית - לא סובלת זמרים שנאנחים תוך כדי שירה).
הנוקטורן נפלא, ואמה שפלן עוד יותר.
יופי של רשימה הכנת, כל הכבוד.
לגבי ארמי ג'ה דני - הבנת שזו היתה בדיחה, נכון? בתי מצאה את זה ופשוט נפלנו ברצפה בכסא כמאמר פולי. קליפ כזה גרוע מזמן לא ראיתי.
צ'ייקובסקי? אתה מתכוון לשוסטקוביץ? טוב, שניהם גדולים. שני הקונצרטים לפסנתר הראשונים שלו הם מהחביבים עלי ביותר. ואגנר לא מכירה, מעולם לא נסיתי לשמוע ולא נראה לי שאנסה מתישהו בקרוב. בנוגע אליו אכן יש לי אנטי מוחלט.
טניטה טיקרמן? :]
ודרך אגב, "ממרח" אני מגדירה לא רק מוסיקה שקטה, אלא כזו שיש בה פשטנות מסוימת של צליל ומלים ("שירי נעמי שמר" - כמו מחר ולו יהי), ובנוסף נדבקת ולא עוזבת. אני מעדיפה קצת תחכום, כמה דיאזים ובמולים.
בקיצור, הראית לי שההעדפות המוסיקליות שלי הן כמו הטעם בקריאה - הכל הולך בלי שיוכים והגדרות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים מיי פוינט אקזקטלי! :) יאסון
אבל כדי שאוכל להמליץ לך על הרכבים/זמרים ראויים,אני צריך לדעת באיזה ז'אנרים לחטט בשבילך... :)
ו-נכון, הוא באמת גרוע, אבל פשוט לא רציתי להעליב... כמו כל עידן הדיסקו הזה עם הבגדים הנוצצים שלהם, בעצם.. לא? :)
אני איתך- מעדיף מוזיקה מורכבת, פחות את המיינסטרים,אם כי אני באמת, אבל באמת, ששומע הכל...
זהו.
רואה? זה היה קצר הפעם. אבל רק בגלל שיש לי חמרמורת רצינית... :(
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 15 שנים ו-2 חודשים ציפי. זיפי. אסמרלדה. אליסון. ויקטוריה. Disraeli
אני חושב שזה נעצר על ויקטוריה.
קודם כל יופי שחזרת הביתה בשלום קצת מאוחר אבל העיקר זה שחזרת.
הישתגענו פה.
ליפני שאני שוכח תני לי להמליץ לך על מקדח טוב. אחד כזה שבאמת עושה חור יפה בראש.
מוסיקה מקסיקאנית. במיוחד אגילה.
איך הם חיים עים זה זה מעבר למח הקטן שלי.
אבל להיות הוגן צריך גם להיסתכל על מה שמביא לזה.
תיראי ויקי.
איפה שאת חיה החיים מענינים יש הקשן כל הזמן. מי מת. מי נולד.
מי כתב את המיכתב.
יורים היום. ירו אתמול. ירו גם מחר.
במקסיקו.
אין הקשן.
שם זה מה אוכלים היום. מה שותים היום. ואת מי דופקים היום.
זהוא.
ההקשן היחידי אים יש הוא.
האים כדאי ללכת לבית שימוש עכשיו. או אחר כך.
זהוא.
כאן ניכנס המקדח לעבודה וקודח להם חור בראש. חור שמבטיח שלהם על
מילחמה אין מה לדבר.
רק מוסיקה ומה שהיזכרנו למעלה.
עוד פעם יופי שחזרת.
והיה ואים לא תביני את זה בפעם הראשונה. אולי תביני את זה
בפעם השניה.
ליאורה תישמח לעזור עים זה.
תקשיבי לאגילה.
ככה זה מתחיל.
http://www.youtube.com/watch?v=Sl78wHgAaoc&feature=related
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים מוסיקה טובה ציפי
חור בראש או לא, נהניתי.
אתה אומר שבמקסיקו אין אקשן? הרי יורים אצלם ברחובות, אי אפשר לצאת לשופינג בלי ליפול על גופות.
אני מעדיפה את השעמום שלנו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
