היא היתה ילדה
של שדות ומרחבים,
ילדה
של פרחים,
פרחי לבנדר
אשר אהבה במיוחד,
עוד בתקופת האבן
היא שברה את ליבי,
ניקול אכלה את החיים
ובפריז אכלה אותי,
לפני כך וכך שנים
בעיר האורות והאנשים הדלוקים.
מתוקות כצוף
טעמי נשיקותיה
ומרות כמוות
שבא מידי אוהבים
תמיד כשאתה לא מוכן...
טעמי נשיקותיה פשים
בחלל הפה,
וזה נעים ומתוק וניגר כטעם
דבש,
ובאותה עת מזכיר את טעם טחב
העפר
שבו נטמנתי לראשונה
אחרי שהיא סגרה
בפניי את דלת הכניסה
להיכלה,
ולא עזרו לי כל
תרועות החצוצרות
פריחות הדובדבן
ונשיקות תפוז
שהבטחתי לה...
בן קליין
5.2.07
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה