הצייייילו אני חייייבת עזרה!

אני קוראת עכשיו את פחד ותיעוב בלאס וגאס" ואני פשוט לא מצליחה להבין אם הספר הזה מגיע לפואנטה מתישהו או שזה ממשיך ככה בקו הסטטי והקצת לא מעניין הזה
כאילו שהספר מכיל אוסף של כלום אחד גדול

אני ממש ממש רוצה לסיים אותו,אבל זה קשה!
קורה משהו בספר הזה?
מתקדם לאנשהו?
יש בו חלקים עם קצת יותר אקשן?
קצת אתר וקצת הרואין,קוקאין עוד לא הרגו אף אחד! איך נתנו לספר כזה לצאת לאור?!

תפיחו בי תקווה ואומץ להמשיך :) כי אני חייבת כח:)

אין לי את הידע והקריאה הנכונים
אללי,
היו פה ביקורות מהללות ומשבחות
עד גגות תל אביב של ספר.
אז את אומרת: שאין מה להיחפז לקרוא?
לא שהתכוונתי האמת אבל תודה על האזהרה.
ואם היית שואלת את ורדה רזיאל ז'קונט
או אותי מצטטת אותה היינו אומרות לך
במקהלה: "אז תזרקי אותו.." מטאפורית כמובן.
מסטיק נמתח שיאבד טעמו בפח מקומו.
ויום נעים וספרים נעימים אחרים לך מחכים;-]

היי, זה אינו ספר הרפתקאות, אלא ספר הנובר בנבכי הנשמה של שני צרכני סמים פסיכדליים, במקום ובזמן בהיסטוריה בו סמים אלה היו נפוצים ביותר, אם כי תומפסון רומז שבלי ההתנסות עצמה לעולם לא יוכל אדם להבין זאת באמת. הספר שופע לעג וביקורת כלפי המשטרה שחוסר יכולתה להלחם בתופעת הסמים נובעת מבורות ואטימות, מבקר את המלחמה המיותרת בוייטנאם ואת הממשל האמריקאי כולו, מעלה תהיות על האזרח האמריקני הממוצע שהולך בתלם ולא שואל את עצמו מדוע, ולא חוסך את ביקורתו גם מחבריו העיתונאים. הסיפור מהווה משל לחברה האמריקאית בתחילת שנות השבעים - תקופה בה התפוגגה המהפכה לה ייחלו ילדי הפרחים - ונותן פרשנות גרוטסקית למושג "החלום האמריקאי".

הרגשות שלי כלפי הספר הזה כל כך אמביולנטים
מצד אחד חיזקתי בי את ההרגשה שאולי כדאי לי להחזיר אותו ומצד שני עוד יותר בא לי לקרוא

הצילו מה עושים?!

אמת לאמיתה, הספר קצת כבד, אבל כפי שכבר אמרתי, הוא מתאר תקופה בה הכל היה "כבד" יותר ואנשים לקחו את עצמם ואת הרעיונות הפילוסופיים/פוליטיים/מתקני עולם שלהם מאד מאד ברצינות.... את לא חייבת לקרוא את הספר, אבל נראה לי שתהני ממנו בסוף... :-)

רשמית אתמול זנחתי אותו
אבל אני עוד אשוב
כל עיניין הסמים וההשפעות מאוד מעניין אותי, ככה בעצם הגעתי אליו בערך
אבל תודה ענקית יובב:) (בעדינות על בלה הא?!)

שקלתי לזרוק אותו חזרה לספירה
מחכים לי המון שקניתי מאחורי הבגדים בארון
אבל אני אהיה לנצח בדיכאון שלא סיימתי אותו
מה גם שהוא מתסכל אותי שקשה לקרוא אותו
הוא גם גורם לי להפסיק לרצות לגעת בספרים כלל וגם מאוד בא לי לראות בו את כל מה שהמבקרים המהללים ראו

בדיכאון בגלל שקראת?
ספרים עניין של טעם אישי
לגמרי.
גם לי קרה הרבה פעמים
שבאתי לראות "הכצעקתה"
ויצאתי מהספר בצווחת תסכול.
אם לא מתחברת אז לא.
סתם דוגמא:
אתמול החזרתי לספריה ספר
"רשת השמיים רחבה"
מסדרת סיפורי האוטורי,
הסופרת כבר הגזימה.
אחרי שהרגה את הגיבור
שאת עלילותיו כתבה
במשך 4 ספרים.
חזרה לפרה היסטוריה.
מוגזם. כמה אפשר לרכב על
הסוס המסכן הזה?

האחרון בסידרה הוא בעצם סקירה על הכל
אפשר גם בעצם לקרוא אותו ראשון

אה ואם אני לא אסיים אני אהיה בדיכאון שלא קראתי
אולי אני ארק דם כל הדרך אל סוף הספר אבל אני חייבת לסיים אין לי מושג למה העקשנות הזאת

אבל יצא לאור אחרון.
הפוף על הפוך.

לא מוצא חן אז לא קוראים בשביל מה להתבכיין "אם לא אגמור אכנס לדכאון", בכפייתיות הזו לגמור ספר בכל מחיר אני רואה בעיה ולא באי סיומו של הספר

זה לא רם אורן

פורומים›קורא עכשיו!›הצייייילו אני חייייבת עזרה!

הייתי מצילה בשמחה ובכיף,אבל

חשוב לקרוא את הספר במסגרת תרבות הסמים שרווחה בארצות הברית בשנים בהן נכתב

רגשות מעורבים

מחמאה - יתכן שאת עוד צעירה מדי להתחבטויות הנפשיות של דור הפרחים :-)

אני יודעת שמתישהו אני יחזור אליו

מקווה שתהני מקריאת הספר בסופו של דבר

פילוסופי משהו לא ? הספר

בעיה קשה/

ואולי אחרי שתקראי אותו תהיי גם

זה לא חוכמה בסיפורי האוטורי

כנסו כנסו...

בכיף הייתי קוראת ראשון,

לא מבינה אותך, מה כל המהומה על לא מאומה

אם את לא אוהבת אל תקראי