המתנתי לספר בערך שלושה חודשים בספרייה. ההמתנה משתלמת בינתיים. קורע מצחוק, קורע את הלב. מה שקורע -פוגע
תגידו, זה בגלל שלא הייתי טייסת שהספר הזה קופץ לי מידי מעניין לעניין תוך הוספת חמש דמויות חדשות בכל פעם, עד שנדמה לי שאני מצליחה סוף סוף לעקוב, הוא עובר לאיזה משחק פינג פונג איזוטרי, הורג שתי דמויות, מוסיף שבע ומספר על תולדותיהן המשפחתיות. קצת קשה לעקוב.
מה אתם אומרים? לא להתייאש, רק לשמוח יש?
כלומר, ברור לי שלא קל להיות מטילן במלחמת העולם השניה, אבל בכל זאת, קצת מיומנויות תקשורת בסיסיות...
ממש כמו בסרט אפוקליפסה עכשיו - המלחמה היא מן חלום (בלהות) מאוד מפוקפק.
זה כל כך לא הגיוני, שקל לדמות שאתה במין חלום כזה. אין רצף הגיוני, אנשים נעלמים לכל מיני מקומות, אחרים מופיעים... בקיצור מלחמה (שלפעמים קוראים לה מבצע).
ולכן, במילכוד 22 יש תאור די ריאליסטי של מלחמה אמיתית. השמחה או העצב היא בעיני המתבונן, המלצתי שתשתתפי בשמחתו של יוסריאן שהוא יצא חי.
להגיד שיש בתחילת הספר רצף כשלהו וקישוריות בין הדברים
לא הייתי אומר. כמעט התייאשתי ממנו באיזשהו שלב, אבל נתתי עוד צ'אנס
לספר המהולל. לא התחרטתי. מקווה שגם את לא תתחרטי.
