בד"כ אנו נוטים לעשות/לכתוב דימויים לבני אדם (או, להבדיל, לבעלי חיים)
בשיר זה נראה דווקא שהדימויים הם למי שאין בידינו לעשות לו דימויים, אלא בשל ההכרח
שאין הוא לא רוח ולא גוף וחייבים לדמותו/להאנישו כאדם.
*אמת* - חותמו של הקב"ה
לבטח הוא: עַתִּיק יוֹמִין יְתִב וּלְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוֵּר. (ב"צורות" רבות *נדמה* הקב"ה: פעמים כבחור צעיר, פעמים כגיבור מלחמה, ופעמים כזקן שזקנו לבן)
קַדְמוֹן לְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נִבְרָא / רִאשׁוֹן וְאֵין רֵאשִׁית לְרֵאשִׁיתוֹ.
יותר ממה שכתבתי כאן - יש כאן.
נהדר עד מאוד
תודה רבה
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה