שיר חדש נחוץ עכשיו..
"והמַּחֲשָׁבָה הִיא עֶצֶם..
וְעַצְמוּתָהּ גָּרוֹן"..
המילים עצמן נתקעות בגרון העולם.
כאילו המחשבות נעות “יָצוא וָשׁוּב” כמו אותו עורב מן התיבה..
עפות, מחפשות קרקע, לא מוצאות מנוח.
העורב והיונה..
דין ורחמים תקועים.
[יּרמּ.יּהּוֹ לּ: כּ...א]
"וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ.
וּמֹשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא.
וְהִקְרַבְתִּיו וְנִגַּשׁ אֵלָ.יּ..
כִּי מִי הוּא זֶה..?
עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַ.יּ..?
נְאֻם יְהוָה".
העורב (דין) עדיין חושש להתקרב..
היונה (רחמים) חוזרת עם עלה.
אבל העולם עוד רוחש גלים.
ה *ערב.ו.ת* שבין שניהם לא הושלמה..
ולכן המצב לא טוב.
הדין.. חסר מנוחה.
הרחמים.. מותשים.
גֶּזֶר הַדִּין שֶׁל הָרוּחַ:
שֶׁהָעֹרֵב יָשׁוּב וְיָנוּחַ.
זו קריאה לתיקון שבו אפילו הקליפה מצטרפת אל השיר.
הדין נבלע בתוך הרחמים, והעולם מפסיק להסתובב על ציר של חשד וכעס.
ומה עכשיו..? שִׁיר חָדָשׁ.
תהּיּ.לּיּ.םּ צו א.
שיר חדש צריך להיכתב..
*לא רק* מאור היונה..
אלא גם מצל העורב המתמתק..
שיר שבו המחשבה כבר איננה “עצם בגרון”..
אלא גל קול שמשחרר..
שלך, שלי, שלנו.
אֵי זֶה דִּין עוֹד מְתִירָא בַּחֹשֶׁךְ..?
אֵי זֶה רַחֲמִים מְחַפֵּשׂ מָנוֹחַ..?
עָרֵב בִּי דִּינִי וְרוּחִי..
וַאֲנִי..?
כֻּלִּי שִׁיר חָדָשׁ.
יש מקום להפוך דין לרחמים..
עורב ליונה..
גרון לשירה.
זה מרגיש כל כך רחוק..
אני עייפה..
העולם..
לּכודּ בּ.מּח.וֹ.לּ ש.דּ(יּ)ם..
https://youtu.be/Tc7-JIhJ66I?si=hOYuiY9_U5T1x5dN
זה.. קּש.ו.ח..
בּ.*יּדּ.יּדּ*.ו.ת ערב.הּ (ע. הדדית)
כּ.
------------------------------
https://youtu.be/VWBiA1IU3NE?si=InxgmxbX2VAAu9RC
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
