הלילה ירח עמד במרום,
מאיר את הלילה באור חלום,
אך הרוח נשבה, שובבה ועזה,
טלטלה את הים, שברה כל גזע.
"די כבר, רוח!" קרא הירח,
"מדי לילה את באה ושוב משתוללת,
מטלטלת גלים, מעלים בי ספק,
והאור שלי רועד כמו נר דק."
אך הרוח צחקה, קלת כנפיים,
"מזמן לא ראיתי אותך כך בינתיים!
האם באמת אתה כה עדין?
או שמא תוכל להשיב לי על דין?"
אז הירח החליט להשיב בקריצה,
שלח את אורו בברק ונוצה,
מילא את השמיים בזוהר רך,
עד שהרוח נרגעה ונשקה לו כך.
ומאז הם משחקים במשחק של אור,
הרוח נושבת, הירח שחור,
אך כשהיא שוב משתוללת בלהט,
הוא עוטף אותה באור – וזו נקמתו הרכה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה