וּמַהִי הָעֵת, וּמָתַי יִגְמַר הַסֵּבֶל?
נֹדִי סָפַרְתָּה – אָתָּה שִׂימָה דִּמְעָתִי בְּנוֹאדֶךָ.
כָּל טִפָּה שֶׁיָּרְדָה, כָּל זַעֲקָה בַּלֵּב,
נִכְתֶּבֶת בְּסֵפֶר, כִּי לֹא נִשְׁכַּח.
פַּלֵּס נָתִיב לְאַפֶּךָ,
כִּי הָרֶעַשׁ עוֹד רוֹעֵם בָּעֲנָנִים,
הַדֶּרֶךְ עוֹד מִתְעַצֶּבֶת, כְּמוֹ קַו מִתְעַקֵּל,
וְלֹא נִכְרַע מִן הַסַּד, אֲפִלּוּ אִם רַגְלֵנוּ כָּבוּלוֹת.
בְּמַעֲשֶׂה הַמֻּסְתָּר בַּבְּרִיאָה,
כָּאן בַּכְּאֵב, כָּאן בְּחֻלְיוֹת הַזְּמַן,
עֵת שֶׁל פְּרִיחָה מְתוּחֶת עַל אֵפֶר.
אַךְ מִי שֶׁיּוֹסִיף דַּעַת, יוֹסִיף מַכְאוֹב,
כִּי אֵין חָכְמָה בְּלֹא כַּעַס, אֵין דַּעַת בְּלֹא צַעַר.
אֲבָל עֲבֹר כְּמוֹ בְּנֵי יִצְחָק הַמַּעֲזִיבִים,
וּמִמַּעֲמַקֵּי הַמַּאֲבָק תִּמָּצֵא בְּרָכָה.
לֹא בִּכְלִי עִנּוּי תַּסְתִּירוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה,
כִּי הַסֵּפֶר מַזְמִין אֶת הָאוֹר בְּעוֹד דַּף נִפְתָּח.
כְּמָן שֶׁיָּרַד בַּמִּדְבָּר, כְּקוֹלוֹ הַמְּלַטֵּף בַּחֹשֶׁךְ,
כְּמוֹ קַו שֶׁעוֹד לֹא הוּבַן מֵעָנָן.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
