וְשׁוּב פַּס אֶל פַּס, בְּלִבָּהּ שֶׁל עִיר,
אֶת הַכֻּתֹּנֶת נָשִׁיב – אֶת הַכָּבוֹד הַנִּדָּח.
עִם שַׁחַר יָבוֹא, הַבֹּקֶר יָאִיר,
הַבַּיִת יִבָּנֶה מִסֶּלַע וּמִשָּׁרָךְ.
יוֹסֵף מְעֻפָּף, נִסְחָף בֶּעָשָׁן,
עֵינָיו לֹא רוֹאוֹת, עֲשַׁן חֲלוֹמוֹת.
בָּעֵמֶק בְּדוֹתָן, בּוֹר עָמֹק לְרַגְלָיו,
לֹא מַיִם בָּעֲמָקִים – רַק חֹשֶׁךְ כִּתְעָתוֹת.
אַךְ אוֹר נֹגַהּ מֵעַל שְׂפַת הַבּוֹר,
כְּאִלּוּ לִבְטֹחַ בַּמֶּה שֶּׁהָיָה.
עוֹד יָבוֹאוּ יִשְׁמְעֵאלִים מְסַחֲרִים;
נוֹשְׂאִים עִמָּם נְכֹאת וּמִשְׁמַנֵּי הַבְּרִיאָה.
פַּעַם אָמַר הָאֵל: "בָּרָאתִי אִישׁ,
יֹשֶׁב בְּכַפְתּוֹר וּבְפַסִּים.
שֶׁיַּרְאֶה אֶת הַשַּׁחַר, שֶׁיַּגִּיהַּ בַּמֶּרְחָב,
שֶׁיָּקִים מִן הָאֵפֶר אֶת פַּרְדֵּס הָרֵיחָן."
וְכָךְ, יוֹסֵף נִשָּׂא עַל שֶׁכֶם,
מֵחֶבְרוֹן עַד לֶחֶם בֵּיתוֹ.
הוּא עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ עוֹלָם,
וּפָתַר חֲלוֹם לַיּוֹם הָרוֹמֵם.
אָז פַּס אֶל פַּס הִתְחַבְּרוּ לְתֹם,
עָשָׁן נִגְלָה, עָנָן נָדַף.
וּבְלִבָּהּ שֶׁל עִיר, עֲדַיִן הַשַּׁחַר;
יֹפִי פְּרִיחַת שָׁקֵד בָּאֲפֵלָה.
"אֶטְבֹּל," אָמְרָה הַשֶּׁמֶשׁ "בְּיָם שֶׁל שֶׁקֶט,
אֶלְמַד מֵאָדָם לְהִשָּׁרוֹת."
וּבִצְלִיל שֶׁמֶשׁ יוֹסֵף עוֹד קָם,
פַּס אֶל פַּס – עוֹלָם שָׁלֵם בְּיָדָיו.
%
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
