לשמוע את קולך אך הפעם
תקוות שווא רחוקה
אין ערך לרגש, אין טעם
התעטפת בשתיקה.
הנה אתה עומד בשער
מביט בי בעיניים דואבות
דמעותיי מוחה, חיוך של נער
מלטף את פניי בידיים טובות.
כבר הולך לאי שם, עוזב לשלום
מרפה מידיי, זה היה כחלום
לחשתי, הישאר מעט, אותי להרגיע
אך לבד נותרתי בכאב מדמיע.
דמותך תמיד בלבי חקוקה
מחייך אלי את החיוך המוכר
נותן בי תקווה רחוקה
שאולי בכל זאת זה לא נגמר.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה