בוקר יום כיפור, מלחמה כבר שנה בכל הארץ. במכנס קצר, כובע מקש וטי שירט יצאתי עם הכלב. הרצועה בידי נמתחת וליאו מרוצה. עננים שטו במרפסת העליונה של העולם קרוב לשמש, ופתאום מטוס חצה בסערה והזכיר לי שאנחנו כאן דרוכים גם אם לא מראים. צעירים בחולצות לבנות עברו מפה לשם, אימהות בשמלות ושביס על ראשן החזיקו תינוקות קרוב ללב. גברים בכיפה חייכו אלי שנה טובה. בזווית העין נערה בחצאית ארוכה וחולצה לבנה חצתה את הכיכר. אלא שמשהו היה מוזר, היה עליה באלכסון גם רובה. חפץ קר כל כך שלא היה בהלימה לרכות של הנערה ובכלל ליום המיוחד הזה. הכל בשנה הזו קיצוני להחריד, הטליתות ברחובות והחולצות הצחורות בבתי כנסת והמתפללים עם רובים עליהם ככתוב "לא ינום ולא יישן שומר ישראל". אבל שום דבר מזה לא היה מצליח אילולא החיילים והחיילות שלנו, המילואימניקים , כיתות הכוננות, הנשים בעורף, החקלאים, אנחנו פשוט עם של גיבורים. כל כך מודה על העם הזה על כל גווניו וכל כך כבר רוצה שיחזרו כולם הביתה להראות להם שלא שכחנו.
כל הזכויות שמורות©
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
