בין רוחניות גמורה לרציונל גמור.
בין רגש טוטאלי לשכלתנות קיצונית.
בין הכי למטה להכי למעלה.
אין לך אמצע כמו שנדמה לך.
את תמיד על הקצה,
בודקת את הגבולות של עצמך.
את ממש, אבל ממש לא בשום מקום.
את שואפת להיטיב,
בקיצוניות.
ויוצא לך... בעיות?
למה?
כי המצפון שורף אותך מהתוצאות הלא צפויות לכאורה.
וכשאת מתפתלת ואוכלת את עצמך,
שוב, זה חד, יצירתי וקיצוני.
את אוטודידקטית.
בדיוק ככה, לפני כחמש, שש שנים התחלת לחפש משמעות באותיות.
תנחשי מה?
יש סיכוי סביר, שיש הגיון עצום בהקשות שלך.
את חדה אש.
התפיסה שלך, תמרות עשן.
בעיקר ממך והלאה, החוצה.
גמישות רעיונית, אש ותמרות עשן.
לא אמרו לך כמה זה מסוכן?!
ואם היו אומרים לך, לא היית מקשיבה.
כי את מונחת על הסקאלה של לשמוע ולעוף עם זה רחוק.
הענן שלך עף עם הרוח.
ללא שום גבול מוגדר.
מי יכול לתפוס כזה דבר??
שנים צללתי ולא תפסתי.
הטוב מניע אותך,
אבל את לא מחשבנת מה אסור ומה מותר.
את נאחזת בכל פיסה אקראית,
כדי לבנות לך את הפאזל
הלא מדומיין בכלל.
הפאזל שלך,
מנותב במלואו על ידי תת המודע.
הוא מזמן לך את כל החלקים.
יש לו חיבור טוב, עם..
אלוהים? היקום?
המקום ממנו נובעת ההשראה?
המקום ממנו נובעות המילים?
וזה כולל תחימה וריסון באילוץ,
בה את נלחמת, שוב ושוב, בקיצוניות.
את קוראת מעולה.
בהחלט, את יכולה ללמוד לתעל את זה.
שוב, את מושכת את זה במהירות לקצה.
ויורה.
עברת כמה וכמה דברים,
נבהלת מעצמך וקפאת בצדק.
זה מה שאת צועקת לעצמך עכשיו.
תתעוררי. הפסקה. תתחמי.
תעשי טוב לעצמך.
זה יעשה טוב לכולם.
נכון לעכשיו, תסתכלי בצלחת שלך.
תחשבי טוב מה את רוצה לעשות
ולאן את רוצה להגיע עם זה.
יש דברים שאין להם גבולות.
את רוצה לכתוב?
תכתבי. תקראי את עצמך.
את רוצה לטפל?
תאטי, תחשבי ותְּעַדְּנִי בכל הרמות.
ותְּגַדְּרִי.
עכשיו תחשבי.
אם את רוצה להמשיך לדייק,
לכי על זה.
בשקט.
עם עצמך.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
