אסכם לעצמי:
אני לא רוחניקית.
לא למדתי קבלה מעולם.
נעצרתי אחרי הספר הראשון של המבוא ואמרתי סטופ.
עברתי תקופה לא פשוטה.
עשיתי מה שהייתי צריכה, מתוך קשב לעצמי.
ככל הנראה, יש לי יכולת לזהות תקיעות ברצף ולעצור עליהן.
זה שלי. שוב, זו רק פרשנות סובייקטיבית.
השלכה.
נתקעתי. עצרתי. הקשבתי.
המציאות שלי, כפופה לפחדים שלי.
היא צרחה אלי, רק כשתפסתי אותה בביצים.
תובנות? יש הרבה מהן.
אחת חשובה שנעצרתי עליה:
"את יכולה לשאול הכל. לענות לא."
כן. זה היה קשוח. לא נורא.
אני יכולה.
----------------------
כ.
https://youtu.be/ltLr6Udp1n4?si=qUtUxYZ8sZQOO3dO
שתלת שדה של אבנים.
את לא תופסת מה שאת אומרת.
תעצרי.
תקשיבי ותמשיכי לחשוב איך.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה