היחס למילים...
כאילו שתפקידן
הוא רק לתאר
מקומות ואירועים.
כאילו שתפקידן
הוא רק לתאר
ריחות וצלילים.
תיאורים על תיאורים
של רגשות פתלתלים
במישלב לשוני
קרוב ככל שניתן
לאלוהים.
ובכלל
תפקידן העילאי הוא להדהד ולרטוט
את הריח,
את הצליל,
את המקום,
את הרגש.
תפקידה של מילה כתובה
שתתיצב ותישא את הרטט של כותבה.
שתציג אותו לראווה.
שתעמוד בפני עצמה,
על כל כובד משקלה
ותעשה
את מה שהיא אמורה.
בשביל זה היא קיימת.
בשביל זה הן קיימות.
לרטוט.
רטט של רצון.
רטט של כמיהה.
רטט של
שברון לב
ואהבה..
הן קיימות
בשביל לספר
את מה שבין השורות.
בשביל להלשין.
בשביל לגלות.
אחרת,
אין בהן טעם.
אין בהן טעם כלל.
ואם נעצור רגע
להודות,
רובנו לא נעצרים
איפה שקצת קשה יותר לראות
בין התיאורים,
בין ההברות.
לעזאזל עם המילים.
מילים מיותרות.
אין בהן טעם.
באף אחת מהן.
--------------------------
https://youtu.be/NYXxJZtN_B0?si=HPuPSnF691sob3Sa
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
