אני קוטע את כפות ידיי
במסור נגרים חשמלי.
מעין דיסק גדול ומשונן על שולחן..
הלהב מסתובב.
הוא מנסר את מפרקי כפות הידיים
שאני מחליק אליו.
אני לא יודע למה אני עושה את זה.
זה אפילו כמעט לא כואב.
את עומדת לידי בשקט
ומתבוננת על כפות הידיים הנגדעות,
על הטיפות האדומות, הכבדות
שזולגות בשטף איטי לרצפה.
סיימתי.
אני מתבונן על מה שהיו פעם כפות ידיי.
חסר תחושה. מחוץ לתמונה.
ויחד עם זאת, מאוד מודע למעשה שעשיתי.
אני מכניס אותן לתוך דלי לבה,
שהיה מונח שם ליד השולחן.
אני רוצה לעצור את הדימום.
הן רותחות, שורפות.
גלי הלבה מלבים את הבעירה.
אני נבהל ומוציא אותן החוצה.
אני מכניס אותן שוב לתוך הדלי.
אצבעות ארוכות.
הן בוערות.
לבנות, מחווירות מהלהט.
אני אוסף אותן,
חוזר אל המסור החשמלי
ומתחיל לחתוך.
לעצב אותן.
אצבע, אחר אצבע.
אני לא מספיק..
הלהט פוחת. הן מתקררות.
אני טובל אותן שוב בתוך הדלי.
שוב מעצב. שוב חותך.
ושוב ושוב..
עד שהאש אוחזת בכל הגוף.
גלי הלבה שוטפים את כולי.
אני בוער.
להלן המקור:
"אני קוטע את כפות ידי עם מסור חשמלי.
מסור של נגרים.
מעין דיסק גדול שמסתובב על השולחן ומנסר...
אני לא יודע למה אני עושה את זה וכנראה שזה כמעט ולא כואב.
את עומדת לידי בשקט.
מסתכלת על...
אני מסיים ומתבונן על מה שהיה פעם הידיים שלי. בלי שום רגש, כאילו מהצד. אבל מאוד מודע למעשה.
כדי לעצור את הדימום אני שם אותן בדלי שעומד ליד השולחן. זה רותח. דומה ללבה.
די כואב אבל בעיקר מפחיד.
אני מוציא אותן החוצה .
הן עדיין במקום. בוערות, לבנות מהחום. עם אצבעות ארוכות.
ואז אני מתחיל לחתוך. לעצב אותן.
אצבע אחר אצבע.
עם מסור חשמלי.
אני לא מספיק. הן מתקררות לי.
ואני שוב מכניס אותן לדלי.
ושוב חותך.
פעם אחרי פעם.
עד שהאש מתפשטת בכל גופי."
--------------------------
כ.
https://youtu.be/8P0vKLHbtMg?si=K2Yvm0qQoucoKygP
--------------------------
סוףה
https://youtu.be/0M3r8Nb92ww?si=0k5ZXr-eORo5O2u__
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
