מסך עשן פסימי
אנחנו במסך עשן
לא כמסך האופטימי של אריאל זילבר..
ממסכים את המציאות בעשן הנרגילה והסיגריה,
בהבלו של הקפה ובאדי האלכוהול
ולפעמים במסך ממש- זה עם האינצ'ים והפיקסלים,
לא מספיקות לנו ההגנות, מנגנוני ההגנה שסיפר לנו עליהם אבא פרויד,
אנחנו רוצים לעזוב את העמדה, אבל לא יכולים.. אז פשוט נרדמים בשמירה, וגם זה עוזר...
איפה שאנחנו מרגישים חסרי און מול המצב המעיק שם החלפנו את ההילחם בברח וקפא במקום.
אבל יום אחד... יום אחד אנחנו נהיה כל כך עירניים, כל כך חדים וכל כך חיים, הלב העייף יתרחב כל כך ואושר יגלוש החוצה,
ויקח לו זמן להתרגל, אבל זמן קצר כי זה מה שהוא יודע לעשות..
ואולי היום הזה הוא מחר, אולי היום..
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה