זוֹ אוֹתָהּ הַבָּעָה שֶׁכְּבָר רָאִיתִי,
שָׁם, בִּזְמַן אַחֵר, פַּרְצוּף אַחֵר.
פָּנִים מְכֻוּרְכָּמוֹת, עֵינַיִים יָפוֹת,
נְבוֹכוֹת, עֲצוּבוֹת, נְטוּלוֹת, פְּגוּעוֹת.
וְהַכְּאֵב הַנִּבָּט, וְהַמַּבָּט הַמְּבֻיָּשׁ,
זוֹ הָאֶבֶן הַכְּבֵדָה שֶׁנָּחֲתָה וְרִסְּקָה
אֶת הַיֶּלֶד שֶׁבּוֹ. וְאֶפְשָׁר לָשֶׁבֶת
וּלְהִסְתַּכֵּל, וְאֶפְשָׁר לִנְגֹּעַ, לַחֲבֹק,
אַךְ לְעוֹלָם לֹא נֵדַע אֵיךְ זֶה בֶּאֱמֶת לִהְיוֹת.
כל הזכויות שמורות©
{שולחת מזור לכל ילדי/נערי/חיילי ה-פוסט טראומות
באשר הן ואהבה בעיקר, תחזיקו מעמד}.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה