אם לא היתה לי הגבלה על צריכת מוצרי חלב מסוימים, גם אני הייתי מוכנה לחיות על שוקו (הפשרה - שוקו סויה light של אלפרו)... מטרנה לא מושכת אותי במיוחד :) וכנ"ל אקטימל.
אבל לפחות אקטימל בריא, אז זה לא ג'אנק פוד. ולמיטב ידיעתי, שאולי לא כזו מוצלחת, גם את השוקו מעשירים היום בכל מיני ויטמינים, לא?
הן אוהבות שוקו ואקטימל, אבל לא מעדני שוקו למיניהם? (דני, מילקי וכד').
ומה עם דגני בוקר? יש המון סוגים, בכל מיני צורות, גדלים, צבעים וטעמים... חלקם אפילו כשרים לפסח (לאוכלי קטניות).
והאמת היא, שהגישה היא לא להיכנס עם הילדים לויכוחים על אוכל, אלא לתת להם להחליט מה הם רוצים. נכון שאני לא אמא, ואולי אם הייתי אז ההשקפה שלי היתה אחרת.
אני כן יכולה לספר על עצמי - ממה שמספרים לי, ולא כי אני זוכרת - שגם אני הייתי קשה עם אוכל. הייתי בתת-משקל עד גיל שנתיים+, אבל הרופאים אמרו לאמא שלי לא לדאוג, כי חוץ מהמשקל הנמוך הייתי בריאה. בשלב מסוים זה עבר; התחלתי לגוון יותר ולאכול יותר. השלמתי את הפער מבחינת המשקל.
עד היום אני הכי בררנית במשפחה. ועד היום אני ממשיכה "לגלות" טעמים חדשים, ועדיין לא מוכנה לאכול כל דבר (וזה קצת בעייתי בהתחשב בעובדה שאני גם צמחונית וגם יש עליי כמה מגבלות רפואיות).
השורה התחתונה?
תסמכי על הבנות שלך - הן תהיינה בסדר למרות העובדה שהן מורטות לך את העצבים הקולינריים.
