שלום אלון,
אני עבדתי בהוראת ספרות בחט"ב ותיכון בזמן לימודיי לתואר שני במקצוע טיפולי, בו אני עוסקת היום (גם בבתי ספר...), שעושה שימוש תרפויטי בספרות. על כל פנים, נהנתי מאוד ללמד ספרות, להתאתגר מן המקום שבו נמצאים התלמידים כיום כלפי ספרות (אי שם בתחתית סדרה העדיפויות והעניין), ולהמציא את עצמי מחדש כל פעם. אני חושבת שהכלי המרכזי שלי בעבודה היה פשוט טונות האהבה שיש לי לספרות. זה הדבר. כמובן שיש עוד דברים, כמו יצירתיות, הרחבת מנעד הטקסטים, יכולת עמידה מול כיתה, כריזמה ומה לא. אבל ברגע שאתה יודע שזה הדבר, זה המון. עבורי ספרות היא מקום לצלול בו לעולמות של התנסות אחרת, של מחשבה פילוסופית ומוסרית, של החיים האחרים שלי אותם אני חוצה אולי באופן מטאפורי, אך רואה בהם חלק מהותי מן הביוגרפיה הממשית שלי.
בעניין המערכת - אני נהניתי מאוד מהעבודה עם כיתות ז'-ט' במישור הגמישות שזה מאפשר. דומה, לפחות במוסד בו עבדתי, שיכולתי לעשות כמעט ככל העולה על רוחי בגילאים אלה. מה שהיה נהדר. עשיתי למשל לימוד של כמה פרקים מתוך ספר פנטזיה בכיתות החט"ב, ובסיומו חידון והפעלות בנושא (האריה המכשפה וארון הבגדים, הסיפור שאינו נגמר). מבצעים שונים לעידוד הקריאה ועוד. גיליתי שבהחלט אפשר להפיק מהגילאים האלה גם עומק בדיון, ויצא לי אפילו להביא לכיתה שכולה בנים בשלב הורמונלי ביזארי, שיר של יונה וולך ולנתח אותו באופן מרתק. הייתי עובדת בעיקר עפ"י נושאים, ובכל נושא מנסה לגוון את הטקסטים. במשוב אמרו התלמידים שזה עזר.
יש עוד, אבל העיקר - שא ברכה ותהנה!!!
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה