הסבר פניך לתייר הישראלי בואך רג'ר! הגבול ניצב שם מתחת לאף, מתריס ומגן. לא צריך שלט, רק חיוך שמחביא שפם והיסטוריה, וכמה סיפורים בעברית מעורבבת בערבית. התכבדנו בתה מהביל ובסיפוריו המתובלים שנשמעו כמו אגדה מארץ אחרת מתקופה שלכודה בזמן.
סיפור על נחל קטן שזרם מתחת לבוסתן שבו אבא תפס דגים בידיו הגדולות והוא ואחיו הקטנים השתובבו מסביב . את הדגים זרקו לאש המדורה ואת העגבניות והמלפפונים קטפו היישר מהאדמה. כמה פשוט, הבטן הייתה מלאה וגם הלב של ילד קטן שבטנו שבעה. והיום 60 שנה עברו והטעם נשאר בין החך ללשון, טעם זיכרון של ילד.
הנחל ישנו, העצים גבהו, הדגים עדיין חפשים לשחות כאוות נפשם אבל הגבול ניצב כחיץ. היד לא מספיק ארוכה לגעת להרגיש ולטעום.
וכיום ידם של הלבנונים מהעבר השני דגה דגים ואוכלת מהבוסתנים וילדים משחקים ממש למטה בזווית העין כאילו להתריס.
אך לגבול אין צבע או ריח, הא ממש כאן מתחת לאף והוא אפילו, אין לו זיכרונות לגבול הזה רק תל של אבנים.
זה לא סיפור מלחמות , זה סיפור נוסטלגי שמקפל בתוכו רגשות געגועים ולמרות התעודה הכחולה שכל הכפר קיבל עדיין
זכרונות של ילדים אי אפשר למחות כי הם, הזכרונות, רוקדים בחלומות בצבעים אמיתיים.
איש בכיר במששלה כתב לאחרונה
"אני לא חי על החרב, אבל אני ישן עם חרב מתחת לכרית".
עדיין אנחנו בחג סוכות וכל אחד מחזק את יתדות הסוכה שלו בפנים ובחוץ, אז... חגים שמחים:)
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה